אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום נעשה צעד חשוב אך לא מספיק. אולי הוא רק צעד ראשון, אבל הוא צעד בכיוון הנכון. היום, כשהכנסת מאשרת בקריאה ראשונה את החוק שקובע שצריכת זנות אינה עוד עבירה זמנית על תנאי, אלא עוול קבוע שהמדינה אינה מוכנה להשלים איתו – אנחנו אומרים היום בקול ברור: יש דברים שהחברה הישראלית לא מוכנה לעבור עליהם בשתיקה.
החוק הזה נולד מתוך כאב, מתוך הקשבה לקולן של נשים שחוו בגופן ונפשן מה פירושו של ניצול, נשים שלא בחרו בזנות אלא נדחקו אליה – בגלל עוני, בגלל פגיעה מוקדמת, בגלל אדישות של מערכת שלמה. חמש שנים חלפו מאז שהוראת השעה נכנסה לתוקף, חמש שנים שבהן ראינו ירידה בצריכת הזנות, גידול בפניות לשיקום, שינוי בשיח הציבורי. והיום אנחנו משדרגים את האמירה הזו מהוראת שעה אל תוך חוק קבע; אנחנו אומרים: זו לא גחמה זמנית, זו לא תגובה רגעית – זו עמדה מוסרית.
לפני חודשיים שמענו בישיבת השדולה למניעת פגיעות מיניות בראשותי את דבריה של א’, שורדת זנות וסחר, שחשפה בפנינו מציאות בלתי נתפסת של פחד, של השפלה, של פגיעות יום-יומיות. עדותה לא הותירה עין יבשה. היא לא לבד – יש מאות, אלפים, שעדיין שם, שעדיין נאבקות, שעדיין כלואות בכלובי הסרסורים והמנצלים. והאחריות היא עלינו. עלינו להבטיח שהדלת שפתחנו היום לא תיסגר, שנעבור גם את הקריאה השנייה והשלישית, שנשלים את המלאכה. אסור שהחוק הזה ייתקע שוב בתוך מבוכי הביורוקרטיה או ייפול לשוליים של סדר-היום, כי כל יום שעובר בלי החוק הזה הוא יום שבו נמשכת ההפקרות, שבו נמשכת השתיקה, שבו נמשכים ההשפלה והניצול. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לשדר שהמחיר של צריכת זנות הוא רק עניין של זמן או של סדר עדיפויות. היום אנחנו אומרים: לא. לא עוד.
אני מברכת את משרדי הממשלה ובראשם אותך, אדוני השר יריב לוין, את ארגוני השטח, שעושים עבודת קודש, והכי חשוב – את הנשים האמיצות, שנותנות לפעמים את כל מה שנותר להן כדי שהחברה שלנו תראה, תשמע ותתעורר.
זה לא הסוף, אבל זו התחלה של תיקון. בואו נוודא שהדרך הזו נמשכת עד שהחוק הזה והתיקון הזה יהפוך למציאות של ממש. תודה רבה.
328 מילים של לימור סון הר מלך. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.