אדוני היושב-ראש, השרים, חבריי חברי הכנסת – חבר הכנסת טור פז, קודם אמרת שאם היה לך דרכון אמריקאי היית יכול להשתחרר. קודם כול, אני מאחלת לך שלא יחטפו אותך, שלא תהיה חטוף; ב. מעל 190 חטופים ששוחררו, אין להם דרכון אמריקאי. אין להם.
חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס. בשבוע שעבר אלפי צווי גיוס חולקו לחיילי מילואים. עבור רובם הגדול, זאת לא הפעם הראשונה, זאת לא הפעם השנייה, לא הפעם – חלקם זו אפילו הפעם השישית. המלחמה הזאת היא מלחמה צודקת, אולי הצודקת ביותר שידענו – מלחמה על הבית, על החירות שלנו, על היכולת שלנו לקום כל בוקר בארץ הזאת, להיות אנחנו, בלי להתנצל; מלחמה שמתרחשת במקביל על פני חזיתות רבות: בעזה, בלבנון, ביהודה ושומרון, אפילו בעולם הדיפלומטי. ראינו בכל החזיתות.
בהזדמנות זו אני רוצה להגיד לבני ובנות הזוג של המילואימניקים. אין מישהו שבמשפחה שלו כרגע לא משרתים, אבל נשות המילואימניקים משלמות מחיר כבד, אם זה בגידול הילדים, אם זה במקום העבודה, אם בחיים היום-יומיים, גם בכלכלה, גם בעסקים קטנים – בכל תחום משלמים מחיר כבד. אין כבר גבול ברור בין החזית לעורף. כולם משלמים מחיר כבד.
אני מדברת על נשות או בני זוג ובנות זוג של אלה שמשרתים במילואים.
יוראי, אני חושבת שאני ברורה. לכן, כששמעתי אתמול את דבריו של ראש הממשלה, שחשף בעדכון היומי כי הממשלה מקצה תקציב של 4 מיליארד שקלים לטובת מערך המילואימניקים, אני חושבת שזה בצדק – אפילו התרגשתי כששמעתי. כי נשים, במיוחד אימהות, רובן שילמו במחיר הקריירה שלהן. זה לא חודש, זה לא חודשיים – יותר משנה וחצי. לא רק בעצם הכרה באלה שמשרתים – גם במשפחות, בבני זוגם, בכולם. לכן אני רוצה להגיד בהזדמנות זו, מעל הבמה הזאת, תודה לאלה שתומכים. בני הזוג או בנות הזוג של המילואימניקים, תודה לכם. בזכותכם ובזכותם אנחנו קיימים, אנחנו ממשיכים להתקיים, להילחם, ואני מקווה, בעזרת השם, גם לנצח.
291 מילים של צגה מלקו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.