אני חייבת להגיד, כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, שזה רגע מאוד מרגש עבורי, פעמיים. מרגש כי אני הייתי בכל המאבק שעשינו עד שחוקק החוק הזה כהוראת שעה. הייתי אז יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה. אני לא יכולה להתייחס לחוק הזה בלי להזכיר את חברתנו זהבה גלאון, שהובילה את המאבק הזה. אנחנו מודות לה בשם כל הנשים, בשם כל הנשים והגברים שמשתוקקים לחברה מתוקנת, חברה שאין בה ניצול, על החוק הזה.
אני חייבת גם להודות למטה, שלקחו אותי ביד בתחילת הדרך בוועדה לקידום מעמד האישה. לא שלא הבנתי את הבעייתיות הקיימת בעולם הזנות, אבל לא ידעתי את פרטי-הפרטים. עשינו סיורים, ביקרנו במקומות, ראיתי את העבודה הנפלאה שאתן עושות, ואני מודה לכן על מה שעשיתן, על מה שאתן עושות ועוד תעשו.
אני חושבת שזה גם מרגש מאוד, כי בזמנים האלה, כשאנחנו עוברים את הדבר הנוראי הזה, וכל תשומת הלב ניתנת, ובצדק, גם לחטופים, אבל גם למלחמה הנוראית והקטל וההרג בעזה, אנחנו מוצאים לעצמנו טיפת אנושיות וזמן לטפל גם בנשים שהן קורבנות, שהן שורדות ושהן נמצאות בסכנה מאוד מאוד גבוהה. אני חושבת שלפחות יש רגע שפוי כאשר אנחנו דנים בנושאים האלה. אנחנו עושות את העבודה שאנחנו אמרנו שנעשה, ואנחנו מקיימות את מה שהבטחנו שנעשה.
כולנו יודעים, ואני עדיין זוכרת את האמירה הזו, שכאשר היו באים אליי ומתווכחים על הצעת החוק הזו, אני הייתי אומרת לכל גבר שהתווכח איתי ולכל אישה שהתווכחה איתי, שאם היית שואלת את הבת שלך בת החמש: מה היית רוצה להיות כשתגדלי? אני בטוחה שלא היית רוצה שהיא תגיד: רוצה לעסוק בזנות.
זה האינסטינקט הבסיסי. כי כולנו מבינים שזה לא לעסוק אלא להיות מנוצלת. וזה לא עניין אינדיבידואלי ולא בחירה של אישה, אלא מערכת שלמה של קרטלים שמפעילים את הנשים, מנצלים את הנשים וגורמים להן הרבה עוול. אני מאוד שמחה שיש לנו לפחות ביום הזה דבר טוב לעשות בכנסת.
289 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.