אדוני היושב בראש, השרים, עמיתיי חברי הכנסת – אני חושב חמש דקות.
טוב. שר המשפטים, דוגרי, התגעגעתי לנימוקים שלך על חוקים שאני יודע שהם באו ממקום טוב. אנחנו לא צריכים לחשוד. עברו הרבה זמנים כאלה, אבל אתה רואה שאפשר גם לחזור לזה. אני מאחל לכולנו, למרות שזה קשה – אני רק רוצה להגיד לך שכמו שאתה יודע, גם בזמן שזו הייתה הוראת שעה, אפשר היה לאכוף אותה, ולא אוכפים אותה. אני חושב שחלק גדול מהעניין זה מה הסיכוי שמשטרת ישראל תחת השר בן גביר תעסוק ותקצה כוחות ומשאבים, באמת – – –
רגע, סליחה, תעצור לי. סליחה?
אדוני, פה מתחיל הוויכוח בינינו. אני חושב שאנחנו כן אכפנו יותר, ואני חושב שלמשטרת ישראל מגיע הרבה כבוד על מה שהיא עשתה ב-7 באוקטובר, ובחלקים מסוימים גם מאז. אבל יחד עם זאת, אני חושב שסדרי העדיפויות וההתנהלות שלה – איך אני אגיד את זה במילים הכי עדינות? ראויים לתיקון דחוף דחוף דחוף ומשמעותי מאוד. אנחנו לפני אובדן היכולת המשטרתית ביותר מדי תחומים.
אבל בדקה וחצי שנשארה לי – יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון לא נמצא פה – אני רוצה להציע לו שממחר גם הדיונים על חוק הגיוס יעברו להיות דיונים סגורים. עמיתיי השרים, תחשבו, אם חס וחלילה טראמפ ידע לדוגמה שכשאנחנו מוציאים צווי 8, במקום לגייס חיילים חרדים, זה עולה לנו 9 מיליארד בשנה על כל 10,000 חיילים; תוסיף לזה את 1.3 המיליארד – הגענו ל-10.3, ובמקביל אנחנו מבקשים מהאמריקאים מענק של 10 מיליארד בשנה.
אני הייתי בקונגרס, על רצפת הקונגרס, כשראש הממשלה נתניהו, בפעם הראשונה שהוא נבחר, אמר: אני אוותר על המענק. ובשורה התחתונה, מה שאנחנו רואים עכשיו – ואני אומר את זה בדאגה אמיתית לעתיד שלנו – שאם חס וחלילה טראמפ ידע – הוא איש עסקים, אומרים פה כל הזמן, ככה הוא מסתכל על זה – שאנחנו ביד אחת מבקשים מהם 10 מיליארד דולר בשנה, ומהצד השני נותנים או מבזבזים 15 מיליארד או 30 מיליארד על אוכלוסייה לא פרודוקטיבית, שפוגעת ביכולת הפרודוקטיבית של המילואימניקים שלנו – עזבו את מחיר הדמים, את הדאגות, את המשפחות; רק הדבר הזה, ביזנס. אדוני יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת יולי אדלשטיין, לטובת כולנו, סגור את הוועדה, שלא יצא החוצה, חס וחלילה. שהאמריקאים לא יגלו שבאותו זמן שאנחנו מבקשים מהם 30 מיליארד בשנה, אנחנו מבזבזים את אותו הסכום על אוכלוסייה שלא תורמת למדינה – לא בביטחון, ולצערי הרב, גם כמעט לא בתעסוקה. תודה.
374 מילים של אלעזר שטרן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.