קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, (אומר בערבית ומתרגם:) אני רוצה לדבר על סעיד חסנין, זה העיתונאי העצור עד תום ההליכים. אחד הסעיפים החמורים נגדו הוא מגע עם סוכן זר כי הוא התראיין לתחנת אל-אקצא. מגע עם סוכן זר בגלל ריאיון. עכשיו אני רוצה לספר על עיתונאי מדהים, איתי אנגל, שביקר בסוריה לפני כמה שבועות. הוא נכנס לבסיסים איראניים, כדבריו, ונפגש עם אנשים שישראל יכולה לתאר אותם כגורמים עוינים, במדינה המוגדרת כמדינת אויב. מה אמרו כל מי שהגיבו על הביקור והדיווח של איתי אנגל? איזה עיתונאי מוכשר הוא. איזה עבודה עיתונאית. מאות אלפי לייקים. לסעיד לא קוראים איתי, ולאיתי לא קוראים סעיד, ולכן הוא עצור עד תום ההליכים. יכול להיות שיש ערך מוסף לרדיפה של סעיד, שזאת קבוצת בני סח'נין. הוא היה הכרוז. והוא עצור עד תום ההליכים. למה הוא לא משתחרר? אני מכיר אנשים שמקבלים כסף ממדינות שחצי מכם מגדירים אותן בהגדרה אחרת, והם מסתובבים חופשי. פלדשטיין מסתובב חופשי.
ולכן יש איפה ואיפה, יש מוסר כפול. גם מערכת המשפט נפלה מזמן. מזמן נפלה. מערכת המשפט היא מערכת מפלה כלפי האזרחים הערבים. אגב, יש מחקר על זה, מחקר של פרופ' אריה רטנר. לא רק המשטרה, גם הפרקליטות, שאישרה מעצרים המוניים בתחילה, מייד אחרי 7 באוקטובר. אבל עכשיו, למה הוא לא משתחרר? למה הוא לא משתחרר?
לכן הקריאה שלנו, של כולנו, היא שצריך לשחרר את סעיד חסנין.
הקריאה הזאת צריכה להדהד, כי המעצר הזה הוא מעצר נקמני, אכזר, בלתי צודק. והצדק חייב לצאת לאור. וישוחרר סעיד – – –
240 מילים של אחמד טיבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.