קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, 535 ימים, 59 חטופים. בימים האחרונים אנו עדים להפגנות סוערות, למהלכים שקורעים את העם. לצאת לרחובות ולשמוע דמוקרטיה או מרד זה לא ייאמן אחרי 7 באוקטובר – התקופה הכי רגישה שעברה מדינת ישראל. קיים קרע עצום בעם שלנו, ואתם יודעים למה? כי כשאני שואלת את חבריי מהקואליציה, אז הם אומרים לי: נבחרנו בדמוקרטיה.
אז בואו נכין קצת שיעורי בית, למי שלא מבין את המשמעות של דמוקרטיה. הדמוקרטיה הישראלית, באופן כללי, לא נחלשת – היא מותקפת. לא במקרה ולא בטעות, אלא במכוון. בצעדים שקטים, מחושבים, הממשלה הזו מנסרת את הענף שעליו כולנו יושבים. כשמעבירים את הסמכות למנות שופטים לידיים פוליטיות זו לא רפורמה – זו הפיכה. כששרים תוקפים את בג"ץ, מכנים אותו "אויב העם" ומתעלמים מפסקי הדין שלו זה לא ביקורת לגיטימית – זו הסתה ממוסדת. כשהממשלה מקצצת בחינוך, ברווחה ובבריאות ומזרימה מיליארדים להתנחלויות ולמקורבים זו לא אידיאולוגיה – זו שחיתות בשידור חי. וכל זה קורה כשאנחנו בעיצומה של מלחמה, כשילדים ישנים במקלטים, כשאימהות חיות בפחד, כשחטופים עדיין בשבי, והעורף מנסה לשרוד.
דווקא עכשיו, כשהמדינה זקוקה לאחדות, לשקיפות, ליושרה, הממשלה בוחרת לדכא, להשתיק ולנצל את הכאוס כדי להעביר חוקים שפוגעים בלב הפועם של הדמוקרטיה. וזה לא נגמר בחקיקה. עיתונאים מאוימים, פעילים נעצרים, תקשורת מתויגת כשמאלנית, ארגוני חברה אזרחית מוגדרים כאויבים. זו לא דמוקרטיה בריאה – זו דמוקרטיה מדממת. אני מודאגת, לא בשם הסיעה או מחנה פוליטי, אלא בשם אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל, בשם הדורות הבאים, בשם המדינה שאנחנו אוהבים.
הם מצפים שנשתוק, אבל אנחנו לא נשתוק. לא ניתן להשתיק אותנו, לא ניתן להפוך את המדינה הזו לדיקטטורה בחסות החוק. לא ניתן להרוס את שומרי הסף, את חופש הביטוי, את שלטון החוק, בשם הרוב. אנחנו כאן כדי להיאבק בכנסת, ברחובות, בבתי המשפט ובלבבות. כי כשעם שלם מתעורר, שום ממשלה לא תוכל לו. תודה רבה.
288 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.