קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב בראש. לפני כמה שבועות או כמה חודשים ראיתי בטלוויזיה איזשהו תחקיר על מוקד חרמות שנפתח, מוקד שהיה אמור לתת מענה גם להורים וגם לילדים שעושים עליהם חרם. בתחקיר הזה הראו שלא מוקד ולא נעליים, מה שנקרא. אף אחד לא עונה, ואם עונה, מפנה לרווחה. זאת אומרת – שום דבר. מפנים אותם ליועצת בבית הספר, כאילו שהם לא יודעים, כולם יודעים שאפשר לפנות. היה אמור להיות שם משהו אחר. ולמה אני מספרת את זה עכשיו? זה תסכל אותי אז, אבל נזכרתי בזה גם עכשיו כי הושקעו בזה מיליונים וכלום לא יצא מזה. ועכשיו אני רואה שגם בתקציב הזה מפנים מיליונים למוקד לפניות הציבור בראשות אבי מעוז. ולדימיר, אתה בטח תוכל להגיד לנו אפילו כמה מיליונים בדיוק הולכים להשקיע בזה, נכון?
לא. כמה מתוך זה הולך להיות מושקע על מוקד לפניות ציבור ברשות לזהות יהודית – – –
כאילו, מה המוקד הזה אמור לתת? על איזה שאלות הוא אמור לענות? כאילו אנחנו זורקים מיליון שקלים. אתם יודעים מה אפשר לעשות עם מיליון שקלים? בכמה דברים באמת אקוטיים אפשר לטפל? פשוט, הלב שלי נשבר. זה כבר לא כעס, זה שברון לב מכספים שנזרקים, שאמורים ללכת למקומות סופר-חשובים, לפערים בבריאות, לפערים ברווחה, לנוער בסיכון, שמיקי הרגע דיבר עליו, לילדים שבאמת סובלים ממצוקת רעב, לדיור הציבורי. ובמקום זה אנחנו משקיעים את הכסף הזה בכל מיני מוקדים על גבי מוקדים שאין מאחוריהם כלום. אבל הינה, אני אומרת כאן, לא מתוך רוע אלא מתוך תחושת אחריות: אני על המוקד הזה אשב; באמת, אני רוצה לדעת, בעיניים, כמה אנשים עובדים במוקד הזה, איזה שירות נותן המוקד הזה, איפה הוא יושב, מה שעות הטלפונים, לאן זה מגיע ולאן הכסף הולך.
התקציב הזה הוא כל כך מתסכל, הוא כל כך קשה, הוא כל כך עצוב, שאין בכלל מילים. והינה אני רואה, מולי יושבים אנשים שהגיעו לכנסת ויש לי הרגשה שחלקם אולי כבר מתקרבים לגיל השלישי. אז אני רוצה לספר לכם שלפחות בכנסת הקודמת – שהשארנו עודף של 10 מיליארד – התוכנית שלנו הייתה להגדיל את הקצבה של הגיל השלישי, וכבר הייתה תוכנית מסודרת. כי צריך. כי אתם לא צריכים לעשות בחירות. תודה.
337 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.