קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני כן אדבר על גולדקנופ. אני חושב שזה אירוע קשה מאוד, וככל שאנחנו נסתפק בחצי התנצלות – אנחנו צריכים להוקיע את זה מקיר לקיר. החיילים הטובים שלנו אינם לא מהשמאל ולא מהימין, הם גם מכאן וגם מכאן; פה אין שום תהום שמפרידה. ושר במדינת ישראל שניזון מהמדינה הזו, מכספיה, מתקציביה, מההגנה שלה, עומד באירוע ששרים בו את מה שכולנו יודעים: לא נשב בממשלת הכופרים, לא נלך ללשכותיהם, נמות ולא נתגייס.
מה שמעניין, אדוני היושב-ראש, הוא שלמפלגה של האיש הזה קוראים "יהדות התורה". איפה יהדות ואיפה תורה? זו יריקה, ואנחנו, כולם, צריכים להבין את זה ולהוקיע את זה. זו יריקה בפרצופם של חיילי וחיילות צה"ל; זו יריקה בפרצופם של כל כוחות הביטחון; זו יריקה בפרצופן של משפחות השכול. אל תקלו ראש. צריך להוקיע את זה, ולהוקיע את זה במלוא החומרה. ואילו בידי הייתה ההחלטה, בוודאי ובוודאי שהוא היה מפוטר חצי דקה אחרי זה. וזה לא עניין פוליטי. זה לא עניין פוליטי. יש דברים שהם קודש-הקודשים, שאם אנחנו – דווקא בעת הזו, כשהכול לוהט, וכשהחברה הישראלית נמצאת בשיא השסע שבה, לפחות על הפרות הקדושות האלה אנחנו מחויבים לשמור, ולעלות לכאן ולהוקיע את מה שהשר גולדקנופ עשה. תודה, אדוני.
192 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.