קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זה כל כך מפתה להתייחס למיני מלחמת האזרחים שבנימין נתניהו מוביל אותנו אליה. זה כל כך מפתה, וגם כל כך חשוב, לצאת לרחובות ולהילחם נגד הסיכול הממוקד שנתניהו עושה בכיכר העיר לראש השב"כ; שלא תטעו, נכון וראוי שהוא יוזז מתפקידו בשל אחריותו לטבח, אבל בטח שלא כחלק מקמפיין של האחראי המרכזי לטבח, רק כדי שהוא יוכל לברוח מהאחריות שלו. גם ניסיון החיסול של היועמ"שית וקמפיין השטנה העברייני הזה שנגדה, והחזרת ההפיכה המשטרית על כל חוקיה בשעת מלחמה – אתם יודעים, נאום הדיפ-סטייט של נתניהו, שנראה שלרגע הוא התבלבל וחשב שהוא נשיא ארצות הברית בנג'מין ניתאי. כל יום הוא מטריף את הציבור הישראלי בהקצנה חדשה, בהסתה חדשה, ברעל חדש. הוא רוצה את הזעם ברחובות, הוא ניזון מזה.
וחשוב, חבריי לאופוזיציה, שכולנו לא ניפול למלכודת שלו, זה הרי בסך הכול מסך עשן. הדבר היחיד שמעניין אותו זה לשרוד עוד יום בשלטון ועוד יום ללא לקיחת אחריות על המדיניות שלו, שלמעט החמאס הייתה הגורם הגדול ביותר לטבח הגדול ביותר בעם היהודי מאז השואה. כל יום הוא מוסיף עוד קיסם למדורה, וכל יום הוא יבעיר עוד אסם, יחסל עוד שומר סף, העיקר שלא יעסקו במה שחשוב לו באמת, שרידותו הפוליטית. ואנחנו לא ניתן לו את העונג הזה. כן נילחם נגד חיסול מדינת ישראל הדמוקרטית. כן, אנחנו נילחם נגד הקמת ביביסטאן, המממנת של חמאסטאן, אבל יותר גרוע מכך, אנחנו פשוט לא נאפשר לו רגע אחד של מנוחה פוליטית.
נתניהו הרס כל חלקה טובה בישראליות, בישראל, בקהילה שלנו. לנשיא ארצות הברית אכפת מאזרחי מדינת ישראל יותר מאשר לראש ממשלת ישראל, וזה כבר אומר הכול. לביבי אכפת רק מנתניהו, ושכולנו נמות או שנירקב במנהרות או ניפול בקרב. דמעות התנין שלו כבר לא עובדות על אף אחד. נתניהו בגד בערכי הליכוד, בגד בערכי המחנה הלאומי, בגד בערכי הציונות, בגד בערכי מדינת ישראל ומכר אותנו עבור קואליציית משתמטים וגונבי הקופה הציבורית. תודה רבה.
299 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.