קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כנסת נכבדה, יש לנו, לעם היהודי, קטע לא פתור עם ריבונות על הארץ הזאת. תראו מה עברנו: אברהם היה צריך ללכת מארצו, מהמולדת שלו, לעזוב את בית אביו ולחצות את הנהר הגדול כדי להגיע הנה. ואז מצרים, ועבדות, ו-40 שנות נדודים במדבר כדי לחזור לכאן. ופה הקמנו ממלכה, אבל איבדנו אותה. איבדנו אותה בגלל מנהיגות רעה. נבוכדנצר לא היה יכול אם היינו מאוחדים, אבל אנחנו כבר היינו מפוצלים ומסוכסכים והחורבן היה בלתי נמנע. הייתה לנו ריבונות ובזבזנו אותה על מדיניות אטומה ואכזרית של שוטים ועקרבים. הוגלינו, ולמרות הכול חזרנו. ושוב הגענו לריבונות. ושוב קיבלנו הנהגה מושחתת, שבמקום לראות את העם, הייתה מרוכזת בעצמה ובהעמקת המחלוקות בינינו. ולכן, זה לא ייאמן, שוב בזבזנו את הריבונות וזימנו לעצמנו חורבן וגלות. וכנגד כל הסיכויים, כנגד כל השונאים והמשמידים, שוב שרדנו וחזרנו, והקמנו בית, ונלחמנו והשגנו עצמאות. זאת ההיסטוריה שלנו. וכמו שחזרנו לארץ הקודש, שוב חזרנו על אותן טעויות. זה בלתי נתפס. שוב הרימו ראש כל המושחתים המרוכזים בעצמם, שורפי האסמים, אלו ששנאתם אומנותם. הממשלה הזאת מנסה לגרור אותנו, את כולנו, אל חורבן הבית השלישי, איך אנחנו לא רואים את זה? אבל אולי, אולי מה שיש כאן זה לא גזרת גורל, אלא הזדמנות ללמוד ולתקן.
אני עוברת בימים האלו מהפגנה להפגנה, כבר תקופה ארוכה, ואני רואה אנשים פטריוטים ששוטפים את הרחובות, שלא מוכנים לוותר. ואנחנו רבים מספור. וכמה שעכשיו שחור ומדאיג, אני רואה את האנשים המודאגים ברחובות, וברור לי גם בדיעבד שנוכל להסתכל אחורה על התקופה הזאת, על התקופה הקשה הזאת, ולומר שבמקום לתת לממשלה הרעה הזאת למוטט את קירות הבית המשותף שלנו, העם הזה הראה לה את הדרך החוצה. הלוואי שנוכל לומר: הייתה זו שעתם היפה ביותר של הישראלים.
266 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.