קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה, ברשותכם, להגיב לדברי ההבל שנאמרו כאן על הבמה לפני כמה דקות על ידי חבר כנסת קלנר מהקואליציה. מותר לקואליציה לומר דברי הבל מדי פעם, הכול בסדר.
כך נקבע בכללי תקנון האתיקה המקצועית של העיתונות: עיתונאים יקפידו – – –
הייתה היום, חברת הכנסת גוטליב, הצעת אי-אמון. יכולת להצביע ולא הצבעת בהצבעת האי-אמון.
זה אומר שבחרת שאני אכהן כשר בממשלה שאת חברת קואליציה בה. כואב לך? תשתי מים.
תודה רבה. אני מודה לך על הדאגה.
ובכן, בכללי האתיקה העיתונאית בסעיף 3 נכתב: "עיתונאים יקפידו, ככל שניתן בהתאם לנסיבות על דיוק, אמינות ושלמות המידע, ובכלל זה במאמרי מידע, בניסוח כותרות, בהצגת נתונים כמותיים, וכן בהצגה קולית וחזותית של מידע". העיתונאי עקיבא ביגמן מהאתר מידה – אני לא יודע עד כמה זה עיתונאי – פרסם את הנתונים שהוצגו כאן על ידי חבר הכנסת קלנר מבלי שפנה אליי בכלל לקבלת תגובה. אחר הפרסום כתבתי לו: אני מופתע מעצמי שפעם החזקתי ממך אדם הגון. הוא ענה לי: פניתי לפני שבוע לרשות האוכלוסין לתגובה ולא קיבלתי מענה. אם אתם נוקטים צעדים למגר את התופעה, אשמח לדווח על כך. שאלתי אותו אם את הנייד שלי הוא איבד. כמובן שהוא לא הגיב.
כתבה זו של מר ביגמן, בשקר ובעיוות יסודה מתחילה ועד סוף. אני היום פעלתי, וגם חברים מהקואליציה ומהאופוזיציה באו ואמרו דברי שבח על כך, כדי לגרש ממדינת ישראל תומכת חמאס, תומכת טרור.
הדברים הללו לא מוטלים במחלוקת ולא מוטלים בספק. אני פעלתי לשלילת תושבותם – – –
אני פעלתי לשלילת תושבתם של תומכי טרור יחד עם הייעוץ המשפטי לממשלה. כן, אפשר לעבוד איתם יחד, אפשר לקבל גיבוי, ואותה עתירה שתהיה כנגד ההחלטה הזו, הם גם ידעו להגן עליה בבית המשפט העליון ולהביא תוצאה ולא רק כתבה וכותרת פופוליסטית. אם יש לנו מטרה לבצע, צריך לבצע את זה נכון. ואת זה אנחנו עושים יום-יום, שעה-שעה. גירוש משפחות מחבלים בשותפות יחד עם חברי הכנסת המציעים פה – – –
פעלתי אל מול שלושה, שבאמת הייתה פרפראזה וניתן היה לקדם את התהליך. הדברים הללו מתבצעים יום-יום ביחס לאותה אוכלוסייה מסוימת, תושבי רצועת עזה. האוכלוסייה הספציפית המדוברת הייתה אזרחי מדינת ישראל שמחזיקים – – –
(חברת הכנסת טלי גוטליב יוצאת מאולם המליאה.)
ובכן, אני נסמך על דבריה של דוברת ראש אגף בכיר דוברות והסברה ברשות האוכלוסין וההגירה סבין חדד, שבתגובתה לכתבה הזו כתבה כך: מדובר בנתון מופרך ולא נכון. אין אצלנו גורם אחד שמכיר דבר כזה. הכתב פנה אלינו ושאל כמה נכנסו לישראל כאלה שהם אזרחיות ישראליות או ילדים של אזרחיות, ולא התייחס לשאלת ההתאזרחות בכלל. לא ברור מאיפה המספר שנקב. לא נמסר לו שום מספר. הוא הופנה לצה"ל. הצבא לא נתן לו מספר כזה. אנחנו בכל אופן נתנו לאזרחים ישראלים בלבד שערב המלחמה נמצאו ברצועת עזה, לאחר אבחון ביטחוני, לחזור ולשוב למדינת ישראל. זו חובתנו, לאפשר לאזרחי מדינת ישראל, יהודים ושאינם יהודים, חופש תנועה. אנחנו עושים את זה, לא מתנצלים. כמובן, מי שעומד וחלילה וחס נחשד בעבירות ביטחון, גם אם הוא אזרח ישראלי, יוגבל חופש התנועה שלו, ומי שלא, יוכל להיכנס למדינת ישראל בכל עת, בכל שעה, ללא הבדל דת, גזע, מין ולאום. זו חובתנו החוקית, זו חובתנו המוסרית, ואני בז לשקרנים. תודה רבה.
499 מילים של משה ארבל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.