קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שלום לתוכנית אות רמון. נפגשתי איתכם, נכון? מה המצב? סמיילי מאוהב. תודה על זה. חבריי חברי הכנסת, אני מעדכן אתכם שסיעת הליכוד בעוצר יציאות לחוץ לארץ, משמע שמירי רגב שוקלת את דרכה בהמשך בקואליציה. לא בטוח שהיא תתמודד חודש שלם עם להיות בארץ, עם הטיסות הבאמת-חשובות שלה והקשרים הבין-לאומיים שהיא רוקמת בעולם.
אני רוצה להמשיך ולדבר על קרעי ועל אמירת "מדושני העונג" שהוא אמר, כי באותו יום אמרתי: די, אני לא מסוגל לשמוע אותו, בטח באווירה הציבורית שכולנו יודעים פה בכנסת שיום אחרי אנחנו מקבלים ארבעה ארונות. בכלל, כשהוא אמר את זה, זה אפילו לא היה ב-state of mind שלו, כי הוא רואה קיבוצניק או רואה מישהו שהוא לא קרעי – ואני בכלל לא חושב שהוא מסיעת הליכוד, הוא שתול מסיעת נועם – הוא רואה מישהו שהוא קיבוצניק וכל השנאה יוצאת, ואז מתחיל לנזול לו רעל. אני אומר לו: תנגב את הרעל שנוזל לך מהפה כשאתה רואה מישהו שהוא לא בזה שלך. אבל הפער הבלתי-נתפס שיש בין הבן אדם, שהוא שר במדינת ישראל, כשהוא בא לקיבוצניק – בייחוד שהוא שר בממשלת 7 באוקטובר; הוא רואה קיבוצניק ואומר: יוקר המחיה, מדבר לו על החולצה, ושוכח איך הוא הפקיר את הקיבוצים, כאילו הקיבוצים הם אקס-טריטוריה. כאילו אם אתה קיבוצניק אז מותר להזניח אותך. אתה לא חלק מהמדינה, לא בנית את המדינה, לא נשאת בשום נטל. אתה בסדר, אתה אקס-טריטוריה שאפשר להפקיר ולדבר עליו בצורה כזאת בגלל שחס וחלילה, הוא לא מהמושב או מהעיר, אני לא יודע בכלל איפה הוא גדל.
באמת אני מנסה להבין. אתם שמים לב איך הוא רב עם אנשים. הוא גם רב עכשיו עם ביטן, ואני כבר לא יודע, אני לא עוקב אחריו, אבל אין לו יכולת ולבוא לדבר מהלב אל בן אדם שעבר את מה שעבר ב-7 באוקטובר או להראות סימפטיה מסוימת לציבור שסך הכול הופקר. עכשיו, גם איך שהוא מדבר אל מירב, והציוצים שלו בטוויטר, ועכשיו הוא בקרב והוא נותן לכולם ציונים ומדבר אל יוראי, וכולם בורים. הוא דוקטור, הוא תמיד מתגאה בזה שהוא דוקטור. אתה יכול להיות אחלה של דוקטור שבעולם, אבל בן אדם ומוסר אפסי כזה אני בחיים שלי לא ראיתי. אין לו מילה אחד שיוצאת – – –
הוא מתיימר גם להיות איזה מבין גדול ויהודי גדול – אפס מוסר, אפס מוסר יהודי.
ולהיות בן אדם זה ערך עליון, לא להיות אחד שמתיימר לתת לנו חישובים בגימטרייה ולנסות להיות מצחיק כאילו אנחנו ב-1962.
383 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.