קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, עליתי לכאן, מה שאני לא מרבה לעשות בדיוני המליאה, כי בשבוע שעבר פנתה אליי דודה של שגיא דקל חן, ומשפחתו ביקשה ממני לקרוא מכתב. בשבוע שעבר, בגלל דיוני הוועדה, לא הספקתי לעשות את זה – איתם הסליחה – ואעשה את זה, ברשותך, עכשיו.
כך: אני פיקס, יש לי ילדה חדשה. כך שגיא דקל חן בחר לפתוח את חיי החירות שלו, וכל המשפחה נשמה לרווחה. מפלצות החמאס לא הצליחו לשבור את שגיא שלנו. הוא חזק. הוא שגיא שאנחנו מכירים, והוא שם בשביל אביטל ושלוש הילדות שלו. אביטל דקל חן מספרת: שגיא, אהוב ליבי, חזר הביתה והוא כאן. באותו יום ארור חיכיתי שעות בממ"ד לשגיא שיחזור, ואז יצאתי מהקיבוץ לבד לאילת. חיינו במציאות לא אנושית, וכל הזמן האמנו ששגיא חוזר. האהבה בין שנינו היא מה שהחזיק אותנו. שגיא לא ידע ולא שמע כלום עד יום לפני השחרור. אתמול, אומרת אביטל, יצאתי סוף-סוף מהממ"ד. ומסר לכל הילדים הקטנים שעדיין שואלים מתי אבא חוזר – אל תאבדו תקווה. אנחנו בהודיה לכל מי שעזר להביא את שגיא חזרה הביתה, ועכשיו מצפים לראות את כולם בבית, עד לאחרון החטופים.
אדוני היושב-ראש, אין לי מה להוסיף למילים האלה, אלא לומר: הלוואי, אמן, כן יהי רצון.
195 מילים של יולי יואל אדלשטיין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.