הצעת ועדת הכנסת בדבר שינוי בהרכב הסיעתי של ועדות הכנסת

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש הרבה נושאים שהייתי רוצה לדבר עליהם, והרבה בעיות במדינה. אבל אחרי הסופ"ש שעברנו כולנו, אני לא יכולה לדבר על משהו אחר אלא על החטופים שלנו, על מי שעדיין נמצאים בגיהינום. הם עדיין שם, יותר מדי זמן, 63 ישראלים וישראליות שלא הוחזרו הביתה.

אביו של החטוף אלון אהל שנחטף ממסיבת הנובה, קובי – הכרתי אותו אישית – עדכן היום כי משפחתו שוחחה טלפונית עם שורד השבי אליה כהן, ששוחרר בשבת, וקיבלה ממנו עדכון על התנאים שבהם מוחזק בנם אלון. הוא היה עם אלון עד יום שלישי, סיפר האב ל-ynet. אלון נמצא במנהרה חשוכה בזמן שהוא מורעב, כבול, עם רסיסים בגוף. צריך לעשות הכול כדי להחזיר אותו ואת שאר החטופים הביתה.

אנחנו לא יכולים להמשיך לשתוק. לא יכולים להסכים לעוד פעימות, לעוד עסקאות חלקיות. כולם הומניטריים, וכולם חייבים לחזור בפעימה אחת. זאת לא שאלה פוליטית; זאת חובה מוסרית. זה מבחן הערכים של מדינת ישראל, של הממשלה הזאת, שבכהונתה קרה 7 באוקטובר. כל יום שעובר זה עוד הפקרה. 507 ימים. מדינת ישראל עוד תחקור את אסון 7 באוקטובר בוועדת חקירה ממלכתית, לא משנה כמה תנסו להתחמק ממנה.

עברנו סופ"ש מאוד מאוד קשה. היינו דבוקים למסכים, מאזינים לחדשות. הלב נצבט. האויב ממשיך לציין את הניצחון. הם מנהלים מלחמה פסיכולוגית מתוחכמת. הם מכירים אותנו, ואנחנו לא מכירים אותם מספיק. הרצח האכזרי של שירי, אריאל וכפיר ביבס – טרגדיה שאי-אפשר לתפוס. אני שולחת את תנחומיי לירדן ולכל בני המשפחה. נלחמתם, הייתם כאן, הייתם בחו"ל, כל העולם שמע אתכם, אך לא הצליחו להציל את שירי ואת שני הילדים, שני המלאכים. עם שלם כואב איתכם, מחבק אתכם. הסוף היה צריך להיות אחר.

זאת קריאת השכמה לממשלת ישראל. אתם חייבים להתעורר. האויב החמאסי בציניות, בציניות, מנצל את המצב לטובתו, ואסור לנו לאפשר זאת. הזמן אוזל. כל רגע של עיכוב הוא החלטה מודעת להפקיר את מי שעדיין נשאר שם ואת מי שאפשר להציל. 63 נמצאים בעזה, 24 מתוכם בחיים. מ-16 מהם התקבלו אותות חיים. אנחנו דורשים את כולם עכשיו.