קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני כידוע לא נולדתי ולא גדלתי כאן בישראל. אני עליתי לארץ בגיל 25. ומתוך 25 השנים הללו, 18 נפלו על תקופת קיומה של ברית המועצות. ומדוע אני מספר לכם את זה, חבריי חברי הכנסת? כי גם בשנות ה-80 האפלות של ברית המועצות לא פגשתי ולא זיהיתי מוטיבציה לסתימת פיות או מתקפה על חופש הביטוי כפי שמציגה הממשלה הזאת ומי שמכנה את עצמו שר התקשורת, הלוא הוא שלמה קרעי. הניסיונות הבלתי- פוסקים לסגור את תאגיד השידור הציבורי, גשם ההטבות המפליגות לערוץ התעמולה, ערוץ הבית של המשטר, האיומים על העיתונות החופשית, כל זה לא משאיר לנו שום ספק: שליחו של הרב מאזוז בכנסת לא מתחבר לרעיון הזה של הדמוקרטיה, חופש הביטוי, זכויות הפרט. הוא פחות. מה לו ולזה? בעיניי, אגב, בלתי נתפס שהאיש הקיצוני הזה, שלא מתבייש לשלוח את הטייסים לעזאזל ומקדם תעמולה אנטישמית ברשת, הוא היום הפנים של הליכוד, שהייתה פעם מפלגה לאומית ליברלית, והיום שלמה קרעי מייצג אותה. מה קרה לכם, הליכוד?
אני רוצה לומר לקרעי ולכל העבדים הנרצעים של נתניהו בקואליציה: הציבור הליברלי שמשרת, עובד, משלם מיסים, לא יוותר על הזכויות שלו. אנחנו ניאבק על חופש הביטוי, אנחנו נגן על התקשורת החופשית בכלים הפרלמנטריים והמשפטיים וגם החוץ-פרלמנטריים, כמובן במסגרת החוק. ומכאן אני מודיע לקרעי: ישראל תישאר דמוקרטיה ליברלית והדמוקרטיה שלנו עדיין חזקה יותר מכל שר ארעי, מואזין, שמתמחה בהפצת רעלים כאן במליאה. תודה רבה.
222 מילים של ולדימיר בליאק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.