החטופות והחטופים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מה יותר ראוי מהצעה לסדר-יום כל כך – – –

תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין יותר ראוי מהצעה לסדר-יום כזאת בנושא החטופים שדנים בה הערב הזה, כשמתפרסמים שלושה שמות, של אגם ברגר, של ארבל יהוד ושל גדי מוזס, שבעזרת השם משתחררים מחר מהשבי. בשבת נזכה לקבל שלושה חטופים נוספים, בתקווה שנקבל את כל החטופים בריאים ושלמים – החיים, ואת החללים לקבר ישראל.

פרשות השבוע שאנחנו נמצאים בהן אלו הפרשות שבהן עם ישראל הופך לעם, ואיך הוא הופך לעם? לא במכה אחת. הרי הקדוש ברוך הוא יכול היה לתת מכה אחת למצרים ולהוציא את עם ישראל ממצרים בבת אחת, אבל הקדוש ברוך הוא רצה שתהיה היסטוריה, שתהיה מורשת לעם ישראל. הוא אומר בפסוק: "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים". בעצם התורה אומרת לנו למה – אחת הסיבות שהמצרים חטפו מכות כאלה, עשר מכות, ולא הוצאתי אותן בפעם אחת, לא נשאתי את עם ישראל על כנפי נשרים ברגע אחד, זה כדי שיהיה מה לספר לדורות הבאים.

בכלל, כל העניין הזה של חינוך הילדים, של העברת המורשת מאב לבן, זה דבר שהוא תקדימי. היהדות היא שהמציאה אותו. כל העניין של בתי הספר בכלל, ששולחים ילדים לבית ספר, זה בעת החדשה, זה לפני 200, 250 שנה התחיל באנגליה בקרב אומות העולם. ביהדות, כבר מזמן התלמוד היו מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר, וההלכה נפסקה שאדם לא יגור בעיר שאין בה מלמד תינוקות, כי ביהדות, המורשת, ההעברה מאב לבן, זה הדבר שמשמר, זה סוד כוחנו ועוצמתנו, ולאו דווקא כשאנחנו יושבים על הארץ הזו. אלפיים שנות גלות עם ישראל, היחיד מבין האומות שעבר טלטלה כזאת גדולה של אלפיים שנות גלות, ועדיין – – –

נכון, נכון, אמרתי: והגדת לבנך. משה רבנו, כשעם ישראל יוצא ממצרים – הוא לא מדבר איתם על העוצמה הצבאית, על העוצמה המדינית, על העוצמה הכלכלית שיש להם, הוא אומר להם: שימו לב, "היום הזה נהיית לעם", "והגדת לבנך". זה הדבר שמיוחד במורשת של עם ישראל, העברת המורשת הזו מאב לבן, וזו אחת הסיבות שהקדוש ברוך הוא בחר להכביד את ליבו של פרעה בעשר המכות. בהתחלה פרעה הכביד את ליבו מאליו, ולאחר מכן, המדרש אומר, הקדוש ברוך הוא אומר לו: מידה כנגד מידה; אתה הקשית עורפך והכבדת את ליבך – עכשיו אני אכביד את ליבך, תחטוף מכות קשות, ועדיין לא תרצה להוציא את בני ישראל ממצרים עד המכה האחרונה, עד שאני אחליט שהגיע הזמן.

את הכבדת לב פרעה תיארו חכמים במשל – אמרו: משל האריה והשועל, באו לעלות לספינה, באו לרדת מהספינה לנמל. עמד שם חמור, הוא היה רואה חשבון, גובה את המכס. אז הוא אומר לאריה ולשועל: צריכים לשלם מכס כשאתם נכנסים. אומר לו השועל: תגיד, אתה לא מתבייש לבקש מכס ממלך החיות? האריה שמע את זה, החמור התעקש – האריה הרג את החמור. אומר לשועל: תסדר את האיברים שלו – – –

אני חושב שלא הקשבת לתחילת הדברים שלי. אם תקשיב גם להמשך הדברים, אתה תראה איך שהכול מתחבר.

אז אל תקשיב, אבל אל תפריע לדברי תורה, במטותא ממך.

האריה אומר לשועל: תסדר לי את האיברים של החמור כך שאני אוכל לאכול אותם בצורה מסודרת. סידר לו השועל את האיברים, בא האריה לאכול, אומר לו: איפה הלב של השוטה הזה? אומר לו השועל: אדוני מלך החיות, אם היה לו לב, הוא היה מבקש ממך מכס, החמור הזה?

אנחנו היום מתמודדים גם מול אויב דומה, אויב שהוא חסר לב, אויב אכזר, שבדרך של היגיון, בדרך של שכנוע, בדרך של משא ומתן, כמעט אי-אפשר להגיע אליו – אין לו לב. מי שטבח ורצח בנו והרג ולקח חטופים ומתעלל בהם בשבי זה אויב חסר לב, אויב שמקדש את ההרס והמוות במקום את החיים והשגשוג.

האויבים שלנו האלה בעזה, כמו פרעה, הם יודעים שגורלם נחרץ, הם יודעים שלא יישאר מהם. מטרות המלחמה כפי שהוגדרו וכפי שתכף יוגדרו בהחלטה של הכנסת בהחלטה שהקואליציה תכף תביא להצבעה: השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של החמאס, השבת כל החטופים הביתה, לוודא שעזה לא תהפוך להיות מוקד של טרור, והשבת תושבי הצפון בבטחה לבתיהם.

אז אויבינו בעזה, כמו פרעה, יודעים שגורלם נחרץ. הם רואים את הכוח, הם רואים את לוחמינו הגיבורים, הם רואים את הנחישות של מדינת ישראל, הם רואים את ציר הרשע שקורס, הם רואים שלמרות הוויכוחים שיש בינינו בבית הזה וגם ברחוב, עדיין המכנה המשותף של מלחמת הקיום של עם ישראל בארצו – המכנה המשותף הזה חזק יותר מכל המחלוקות, חזק יותר מהכול. הם יודעים שגורלם נחרץ. הם רואים את המכות, מכה אחרי מכה, אבל הקדוש ברוך הוא מכביד את ליבם, כי אין להם לב – הם כאלה שאין להם לב ולא מסוגלים להבין את זה שגורלם נחרץ. הרצון להרע חזק מהם. הם רוקדים על הדם, מציגים מסיבות ניצחון מדומות עם החטופים שלנו, מתעללים בהם עד הרגע האחרון, אבל סופם ידוע: תבוסה מוחלטת, כיליון ומוות לכל אלו שקמים עלינו להשמיד אותנו.

ואנחנו צריכים להפנים את המסר מתוך פרשת השבוע, המסר הזה שגאולתן של ישראל באה קמעא-קמעא, היא לא באה בבת אחת, וזה דורש סבלנות. כמו שבמצרים התבוסה התרחשה מכה אחרי מכה, למרות שעם הניסים שהיו שם, ברור שלא הייתה בעיה להוציא את כולם בבת אחת, אבל אנחנו למדים מתוך מה שקרה לנו, מתוך ההיסטוריה – הרמב"ן אומר: למה הפסוקים מאריכים בסיפורים האלה, בסיפורי האבות, בסיפורי היציאה ממצרים? הרי התורה, מדקדקים בה על כל קוץ ותג תילי-תילים של הלכות, אז למה האריכות בסיפורים האלה? הוא אומר: כי מעשי אבות סימן לבנים. מכל התהליך הזה, מכל המעשים של אבותינו, מהחסד, מהגבורה, מכור ההיתוך שהיינו במצרים, מהגאולה שבאה קמעא-קמעא, מהסבלנות שאנחנו צריכים, מהנחישות מול האויבים שלנו – כל זה מלווה אותנו לאורך כל הדורות, ואנחנו רואים בדור הזה איך שנדרשת רוח הגבורה הזו, הנחישות הזו, האחדות בקרב העם מול אויב חסר לב, מול אויב שמבין שגורלו נחרץ, שהוא הולך לאובדן וכיליון ובכל זאת ממשיך עד התבוסה המוחלטת.

ואנחנו צריכים לדעת שכך היא גאולתן של ישראל: בתחילה קמעא-קמעא, וככל שהיא הולכת, היא מתגברת ומאירה.

כאיילת השחר, נכון. אגב איילת השחר, יש בשיר השירים, אדוני היושב-ראש, פסוק שקראתי פעם, שהוא מתאר את שלבי הגאולה. הפסוק: "מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה אֲיֻמָּה כנדגלות" – אלה ארבעת שלבי הגאולה: "מי זאת הנשקפה כמו שחר?" – איילת השחר בבוקר, עדיין לא רואים אור, עדיין ממש חשוך, אבל יש טיפה קטנה של אור, זה השלב הראשון של הגאולה. אגב, שחר בגימטרייה זה 508. אם תיקח 500 שנה אחורה מהתקופה הזאת, זה הזמן שהעות'מאנים כבשו את ארץ ישראל והתחיל – – –

1517, נכון, תעשה אחורה, 1517, בדיוק "שחר", 508, מהיום, ואז העות'מאנים כבשו את ישראל ונתנו ליהודים להתחיל לבנות בירושלים, שיקמו את חורבות ירושלים, תחילת הגאולה, גאולה קטנה. "מי זאת הנשקפה כמו שחר, יפה כלבנה" – הלבנה כבר מאירה יותר, אבל הלבנה, מה ההבדל בין הלבנה לבין החמה? שהלבנה – אין לה אור משלה, היא מקבלת אור מאחרים. מתי התחלנו לקבל אור משל אחרים? כשקיבלנו כביכול הצהרה, הצהרת בלפור, ב-1917. גם זה, אם תיקח "כלבנה", זה 107. תלך אחורה 107 שנה – הצהרת בלפור. וזה שהתחילה, עלינו שלב בגאולה. ואז "ברה כחמה" – "כחמה" זה 73. זה 73 השנים הראשונות, כשכבר הייתה לנו עצמאות במדינה, אבל עדיין יש לנו אויבים מסביב, עדיין אנחנו חיים – הם לא ממש פחדו מאיתנו. ואז "אימה כנדגלות" – "אימה כנדגלות", אני לא זוכר מי ראיתי שמסביר את זה, שזה מטילים אימה על כל רואיהם. כמו מחנות של צבא עצומים של דגלים-דגלים שיוצאים לקרב, והם מטילים אימה על כל רואיהם.

אז אנחנו לפי זה עברנו את שלושת השלבים, והגענו לשלב שאנחנו מטילים אימה על כל רואינו. זהו, שאנחנו עדיין, עדיין תוך כדי השלב הזה – ציר הרשע קרס; המנהיגים של החמאס חוסלו; של חיזבאללה; סוריה התפרקה. נשאר עוד ראש הנחש באיראן, וגם הוא יחטוף. אויבינו מסביב מתחילים להרגיש שאנחנו מטילים אימה על כל רואינו. זה שלב יותר מאשר רק כשיש לנו עצמאות. זה עצמאות עם כוח הרתעה של מדינת ישראל, שאנחנו עובדים עליו מאוד קשה, שהלוחמים שלנו, שמחרפים את נפשם בשדה הקרב, גורמים לכוח ההרתעה של מדינת ישראל לחזור.

ואנחנו כאן – אני מאוד מאוד שמח על ההצעה לסדר-היום הזו בנושא החטופים, כי זה מאפשר להראות עד כמה הבית הזה מאוחד בנושאים שקשורים לכלל ישראל. עד כמה הבית הזה מאוחד בנושאים כאלו שקשורים לכלל ישראל. ואני מקווה – האמת, אני בטוח, אני לא מקווה, אני יודע שיש כאן כמה הצעות לסדר-היום, ועל כל אחת מההצעות יצביעו בעד. אבל אני בטוח – – –

תכף יקריאו את ההודעות. אבל בטוח שהשינויים בין ההודעות הם שינויים מינוריים. וגם כשאנחנו נצביע על נוסח ההודעה שלנו וכאן יצביעו על נוסח של הודעות אחרות, עדיין אנחנו מסכימים על ליבת העניין, על העניין המרכזי, וזה לא אומר, ולכן אין כאן נגד. זו הצעה לסדר-יום חשובה בעיניי, וזה סמלי שאף אחד מאיתנו לא מצביע נגד. אנחנו בעד. אבל אנחנו – – –

נכון. והיא תצטרך לבצע. הנוסח של ההחלטות, גם שלנו וגם שלכם, הנוסח מוביל לאותה מטרה. כי גם אם יש ויכוח בנושא – הנוסח נמצא אצל יושב-ראש הקואליציה. הנוסח נמצא אצל יושב-ראש הקואליציה. ראיתי אותו, הוא מעורר השראה. הוא מדבר על השבת כל החטופים, על השגת מטרות המלחמה, על דברים שכולנו מסכימים עליהם. יכול להיות שיהיו שינויי נוסח ביננו לבינכם, אבל אף אחד מאיתנו לא נגד. כולנו רוצים להחזיר את כולם הביתה לחיים טובים ולשלום.

אופיר, אתם אומרים לשבת. מגייסים. אני רוצה לדבר על עוד דבר מתוך פרשת השבוע, דווקא מתוך פרשת השבוע שלפני שבועיים. חבר הכנסת ביטון, אתה אוהב פרשת שבוע.

רק נקי. חבל שלא הקשבת. אני כבר רבע שעה מדבר רק נקי. זה נושא שאי-אפשר לדבר פוליטית.

לא, עכשיו דיברתי – – –

לא, מאיר, עד עכשיו דיברתי על הפרשה של עכשיו, אבל סיימנו. אני עובר לנושא שקשור גם כן.

אנחנו למדים – מתוך כל הפרשות, אגב – אמונה וביטחון. עם ישראל, שכשפרעה בא ואומר למיילדות, אומר להן: "כל הבן הילוד היארה תשליכהו" – אומר להן פרעה, למיילדות: "כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון". באות המיילדות לפרעה, הוא קורא להן, אומר להן: "מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים" – למה לא הרגתן את הבנים כמו שציוויתי אתכן? הן אומרות לו: "כי לא כנשים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כי חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו". איזו מין תשובה זאת? כולם יודעים כאן, גם אם יש אישה שהיא מיילדת, כשהיא בעצמה יולדת היא זקוקה גם כן למיילדת. אז איזו מין תשובה זו, הנשים העבריות הן מיילדות, הן יודעות לילד את עצמן?

אני אספר סיפור שקרה, ותבינו למה התשובה של המיילדות התקבלה – – –

תודה, אדוני היושב-ראש. דווקא באופוזיציה מקשיבים יפה לדברי התורה. אני מתפלא עליכם, חברי ש"ס. אני רואה את חבר הכנסת גנץ ממש בקשר עין מלא.

אבל זה מסופר כדי שנבין איך זה שהתשובה של המיילדות התקבלה על ליבו של פרעה. מסופר על מלך הונגריה שנתן לרב של הונגריה מטה – פעם המכובדים היו מסתובבים עם מטה – מטה מפואר, אבל בראש המטה היה פסל, צלם של עבודה זרה. הרב לקח את המטה, בבית חתך את הראש של המטה, של הצלם של העבודה הזרה, והמשיך להסתובב איתו. אחרי תקופה הוא חזר למלך, הוא בא עם המטה. המלך אומר לו: אדוני הרב, איפה המטה שנתתי לך? אומר לו: הינה, זה זה. אומר לו: אבל הייתה למעלה דמות יפה. הרב אומר לו: אדוני המלך, המקל היה ארוך מדי, הייתי חייב לחתוך אותו. אומר לו המלך: אם היה ארוך מדי, היית חותך אותו מלמטה. ענה לו הרב: מלמטה המקל היה בסדר, הוא הגיע לי עד הרצפה, מלמעלה הייתה לי בעיה. והתשובה הזאת התקבלה על ליבו של המלך, למה? למה, כמו התשובה של המיילדות, תשובה, גם כשהיא חסרת היגיון, מתקבלת? כי כשהאדם פועל מתוך אמונה, מתוך אמונה פנימית, מתוך רצון לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא, מתוך ערכים של אמת, של המסורת שלנו, של המורשת שלנו, הקדוש ברוך הוא לוקח את התשובה שלו גם אם היא לא הגיונית, והוא מוצא חן בעיני הציבור.

את זה אגב אנחנו יכולים לראות גם בראיונות לפעמים. גם כשאתה מתאמץ למצוא תשובה מאוד טובה, לפעמים היא לא מוצאת חן, לפעמים היא לא מקובלת, הציבור לא מקבל אותה. ולפעמים משהו שלא חשבת עליו, משהו ששלפת מהמותן, אבל התכוונת לטוב – דווקא זה כן מתקבל. "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". התשובות, כאשר אתה בא מתוך אמונה, מתוך ערכים, מתוך רצון לעשות טוב – הדברים מסתדרים בסופו של דבר. וזה, זה האמונה והביטחון שאנחנו למדים מתוך הפרשות האלה, מתוך הפרשות שנהיינו לעם: אמונה וביטחון, הנחלת המורשת לילדי ישראל והבנה שגאולתן של ישראל באה קמעא-קמעא. חיכינו הרבה הרבה זמן בקוצר רוח, ברצון עז לראות את יקירינו שיחזרו הביתה, והינה אנחנו זוכים, מקבלים אותם קמעא-קמעא, מקבלים אותם, ובעזרת השם אנחנו נזכה גם לקבל את כולם בהקדם בריאים ושלמים, ואת החללים – לקבר ישראל.

לא. אז אני קורא לכם, חברים, לא משנה על מה אתם מצביעים, בסופו של דבר ההצעות האלה כולן מכוונות לאותו אחד – ובלבד שיכוונו את ליבם לאביהם שבשמיים. כולנו מכוונים לעשות טוב לעם ישראל. שנזכה בקרוב לראות את החטופים בבית, ואת לוחמינו חוזרים עטורים בכתר ישועה ובעטרת ניצחון. תודה.