קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, עמד פה לפני כמה דקות חבר כנסת שבז למי שלא חושב כמוהו. תרשה לי, אדוני היושב-ראש, לומר לך שבבית המכובד הזה אני לא בז לאיש, גם אם הוא חושב אחרת ממני.
אדוני, אין אדם במדינת ישראל שחלק מליבו לא נמצא עכשיו עם החטופים שעדיין בשבי ורוצה להשיב אותם הביתה. אנחנו, חברי עוצמה יהודית, כנבחרי ציבור וכמי שישבו על שולחן הממשלה והצליחו פעם אחר פעם לשמור על אבני היסוד הלאומיות, איננו יכולים לפעול רק מרגש. כנבחרי ציבור עלינו להיות שותפים בתהליך קבלת החלטות כבדות משקל מתוך אחריות לעתידה של מדינת ישראל. התנגדותנו הנחרצת להסכם הכניעה ופרישתנו מהקואליציה נבעה מאותה אחריות עמוקה לאזרחי מדינת ישראל ומתוך הבנה עמוקה מאוד כי איננו יכולים לתמוך בממשלה שמותירה את שלטון חמאס על כנו, ודה פקטו הוא ימשיך להוות איום על עתידו של העם היהודי.
אינני עיוור, אדוני היושב-ראש, לאותם שיקולים שהובילו את ממשלת ישראל לחתום על הסכם הכניעה, אך אני אומר לך ולכולנו: אותו מחיר שממשלת ישראל נרתעת מלשלם עכשיו, עלול, חס וחלילה, להכפיל את עצמו ולהעמיד את כלל אזרחי ישראל בסכנה קיומית גדולה יותר. מטרות המלחמה כפי שהציבה אותן ממשלת ישראל היו ועודן חיסול התשתיות הצבאיות של חמאס בעזה, הסרת שלטונו ברצועה, יצירת התנאים להחזרת החטופים שנחטפו מישראל, החזרת תושבינו לביתם בגליל ובנגב וחיזוק ההגנה והביטחון ביהודה ושומרון. אני עדיין ממשיך להיות אופטימי, וכולי תקווה כי נצליח לעצור את תהליך הכניעה ולממש את המטרות שנחתמו בהקרבה רבה. תודה.
231 מילים של צביקה פוגל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.