החטופות והחטופים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מצדיע לעמית סוסנה על האומץ לחשוף את מה שהיא עברה בשבי, על התושייה שהיא גילתה מול מחבלי חמאס, על הכוח לשרוד בשבי יום אחרי יום, שעה אחרי שעה, על התקיפה המינית המזעזעת שעברה תחת איומי אקדח. עמית היא הגיבורה שלי, כי היא בחרה לחזור לרגעים הכי קשים בחיים שלה כדי להציל את החטופים והחטופות שלנו שעדיין שם. כל בן אדם במדינה צריך לראות את העדות של עמית. כ-90 אחים ואחיות שלנו עדיין שם, ואת מה שעמית חוותה במשך 55 ימים הם חווים במשך 482 ימים – תקיפות מיניות, הרעבה, השפלות, עינויי תופת, בלי אור, בחושך מוחלט, מתחת לאדמה. אין לנו דבר חשוב או דחוף יותר חוץ מלהחזיר אותם הביתה מהגיהינום שהם חווים.

אדוני, אני רוצה לדבר על מעשה הגבורה של לירי אלבג. אישה צעירה, חיילת, מנהלת דיאלוג עם חוטף רצחני אכזר כדי להציל את חייה של אישה זרה לה, כל זה תוך הסיכון של החיים שלה. בהחלט number one. אתה יודע, בתוך הגיהינום החמאסי שבו הן – זה מוציא אותי – – –

בתוך הגיהינום החמאסי שבו הן הורעבו והותקפו, שכבודן נרמס, שצלם האנוש קועקע, רגע החסד האנושי הזה של לירי אלבג מזקק בעיניי את המשמעות של היהדות, של הישראליות, של מה זה אומר להיות בן אדם. גם כשהכול מסביבה קרס, לירי בערכים, בערבות ההדדית. ואם שואלים אותי מה ישראלי בעיניי, אני אשיב: לירי אלבג.

להבדיל, מה שלא ישראלי בעיניי זה שרים וחברי כנסת בבית הזה שמתגאים שהם השתמשו בכוח הפוליטי שלהם כדי לסכל עסקאות חטופים, שאם זה היה תלוי בהם, אביגיל עידן בת הארבע, אמילי הנד בת התשע ועמית סוסנה היו עדיין בשבי. זאת התנהגות שבעיניי סותרת כל ערך יהודי, ישראלי, אנושי. 30 חטופות וחטופים נרצחו בשבי בזמן שאיתמר בן גביר משתמש בכוח הפוליטי שלו לסכל עסקה שתביא לשחרורם. אותה עסקה בדיוק הייתה במאי, זו שנמצאת כרגע על השולחן.

אתם יודעים, עמית סוסנה חזרה מהשבי בעזה אחרי שעברה גיהינום עלי אדמות, ואיש מהממשלה הזאת לא פנה אליה. אף אחד. היא אמרה – והמשפט הזה מהדהד בראשי מאז שהיא אמרה אותו: היחס למשפחות החטופים, היחס לחטופים – זאת תהיה המורשת שלהם. המשפט הבודד הזה של עמית סוסנה הוא המורשת של ממשלת החורבן, אות קין לעולמי עד על הפקרת החטופים. הוא כתב האישום הכי מזוקק ומדויק נגד נתניהו וממשלתו. בושה.