קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, עמדתי, כפי שהבעתי אותה במשך כל הזמן בפגישות שקיימתי עם משפחות החטופים, בדברים שאמרתי גם בוועדת הכספים, אבל גם בשיחות שהיו לי בעניין הזה – לא סוד – מכל היבט אפשרי – אני לא הולך להאריך בעניין הזה – אני תמכתי בכך שהדבר הראשון והחשוב ביותר שצריך לעשות זה להחזיר את החטופים.
הינה, השבוע אני פוגש תקשורת שאומרת שאני תומך בהחזרת החטופים מכיוון שאני רוצה את חוק הגיוס. בסדר, כנראה שהעיתונות והמילים העבריות, אפשר לכתוב אותן איך שרוצים. לא היה חוק גיוס לפני שנה. לא היה נושא שעליו היה צריך להסתמך כדי לתמוך בעניין הזה של החזרת החטופים – שדרך אגב, אני לא אאריך בעניין הזה, אבל מבחינה הלכתית זה מה שהיה צריך לעשות. זאת העמדה שלי, אבל זאת העמדה של כל הנציגים החרדים שנמצאים בכנסת – ש"ס, יהדות התורה.
אנחנו ביהדות התורה קיבלנו כמעט באופן קבוע את משפחות החטופים שבאו אלינו לסיעה. אבל תדעו, אומרים העיתונאים האלה לציבור: אל תתחשבו במה שהחרדים אומרים, זה בכלל לא משנה. להם יש עסקים שהם מחוץ למערכת. אין אצלם דיון אם צריך להחזיר את החטופים או לא, יש אצלם דיונים אחרים. המשמעות של העניין, מי ששם לב לזה – אומרים לנו: אל תקשיבו למה שהם אומרים, חברי הכנסת האלה.
למה נזעקתי לעניין הזה? נזעקתי לעניין הזה מכיוון שזה סתם שקר כזה שאי-אפשר לתאר אותו. אבל אני מרגיש את זה הרבה פעמים בתפקיד שלי כיושב-ראש ועדת הכספים. יש פעמים שבאה האופוזיציה ואומרת שצריך לעצור חוק מסוים שהממשלה מביאה, שהוא לא טוב, יש לנו הרבה דיונים שהם דיונים מקצועיים, ואני מקבל את העמדה הזאת. יש מקרים כאלה שאני לא מביא את הדיון או שאני לא מביא לאישור דבר שהוא לפי דעתי פוגע בציבור. למוחרת אני רואה באחד העיתונים החילוניים שאני עצרתי את זה בגלל החינוך העצמאי. אני לא יזמתי את זה. דווקא הייתה יוזמה בוועדה, משהו שקיבלתי. או להפך – כשאני מזרז משהו שהוא טוב, אז גם קיבלתי משהו.
יש מגמה שצריך להקיא אותה, מגמה עלובה, של אנשים לא אינטליגנטים שלא יודעים להתמודד עם הנושאים עצמם. אם מישהו היה יודע מה מדברים בציבור החרדי על הנושא הזה של להחזיר את החטופים, את כולם הביתה. אני מסיים. יושבים עיתונאים, אדוני היושב-ראש, ועושים כרצונם, כותבים מה שהם רוצים, ומותר להם לכתוב מה שהם רוצים על החרדים, בגלל שאנחנו, בניגוד לכם, אדוני היושב-ראש, לא נלך לבג"ץ – לא נלך לבג"ץ, בגלל שאין לנו שם שום סיכוי.
390 מילים של משה גפני. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.