קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני כמובן מצטרף לכל הדברים של קודמיי, בטח ברמת המחויבות לחטופים. אני רוצה לדבר איתכם על תופעה שראיתי, האמת במרחבי המרשתת, על התוכנית הפטריוטים. אני לא יודע אם אתם מכירים את התוכנית הזו. זו תוכנית שמאכלסת בתוכה ומרכזת המון מועמדים לזוכי פרס פוליצר.
כן. אחרי הנאום שמשפחות החטופים נאמו, המשפחות של נעמה, לירי, קרינה ודניאלה – הם נאמו ואמרו תודה רבה, הודו, עדכנו במצב של החטופות, ואז היה סשן שלם בתוכנית שמבקרים את המשפחות – חבר הכנסת אזולאי, מבקרים את המשפחות למה הם לא אמרו תודה, למה הם לא אמרו תודה ללוחמים, למה הם לא אמרו תודה לממשלה.
לא, לא, לא, לא. אתה לא אמרת. אני מדבר על זוכי פרס הפוליצר, לא אתה – ינון, עירית לינור, אדמקר ופליישמן או – אני לא מבדיל ביניהם – קאפח, פליישמן ויש עוד מישהו.
לא. אני מודה, מודה ומתוודה. אבל בסדר, גם בינינו מתבלבלים – נכון, יוראי?
לא משנה. פספסת לגמרי. בקיצור, אז אומרים השדרנים שהייתה חסרה להם בנאום של המשפחות קצת הכרת הטוב. מגדילה ואומרת עירית לִינוּר – לִינוֹר, סליחה.
סבבה. אז אמרתי טוב בהתחלה. תודה רבה. למחוק מהפרוטוקול שתיקנתי את עצמי. תודה רבה, חברת הכנסת גוטליב. היא פונה למשפחות החטופים ואומרת: החלק הזה בחיים שלכם עבר, אני מצפה לקצת יותר הכרת הטוב. באמת, בית ספר לחינוך למשפחות החטופים. עכשיו, מה הכי מזעזע? שבנאום של המשפחות הם אומרים תודה לכולם – לראש הממשלה; הם לא מפספסים את רעייתו, הם לא מפספסים אותה למרות שהיא באזור חיוג מיאמי; הם אומרים תודה לעם ישראל, ללוחמים, לממשלה, לכל השרים שהצביעו בעד – וכן, הם אומרים שיש להם בוז מאוד גדול לאלו שהצביעו נגד. אבל יושבים אנשים ואשכרה מסתכלים על בית ספר שמנסה לחנך את משפחות החטופים מה ללבוש, איך להתנהג, אילו שלטים להניף, כמה זמן לדבר, למי לומר תודה ולמי לא לומר תודה, באיזה טון אתה מדבר. יש כאלה גם בכנסת שלפעמים מתבלבלים ומנסים לומר להם: אל תדברו אליי בטון כזה.
באמת אני אומר, הבושה – שני משפטים אחרונים, לא משפט, אני לא רוצה לשקר – הבושה מזמן נעלמה מהמשכן הזה. אבל הרצון של אנשים לחנך משפחות של חטופים ולהטיף להן מוסר איך מפגינים, על איזה כביש, עם אילו שלטים, מה אומרים. ויש איזה וייב כזה שעכשיו אומרים: אם אתם תדברו ככה אז אל תתפלאו שהחטופים שלכם, הבנים והילדים שלכם שהופקרו, לא יהיו ברשימות.
זה המצב שהגענו אליו, בית ספר לחינוך למשפחות חטופים. אבל הכול נורמלי פה. הכול נורמלי, אל תדאגו.
397 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.