החטופות והחטופים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, אדוני היושב בראש. חברות וחברי הכנסת, בשבוע הזה אני לא יכול להפסיק לחשוב על אגם ברגר, שהופרדה מחברותיה, ועל האומץ שלהן, שרצו להישאר ולחכות איתה לשחרור הבא. ואכן, כולנו מחכים לראות אותה, את ארבל יהוד ואת גדי מוזס, את כל הפועלים הזרים שמושבים ואת כולם כאן איתנו. אני חושב גם על לירי אלבג, אז בת 19, אחרי שבועות בשבי החמאס – קמה, יוצאת מהחדר ומשכנעת את מחבלי חמאס, שרק לפני דקות עינו את עמית סוסנה והצמידו לה אקדח לראש, שהיא לא קצינה, ואולי בכך היא מצילה את חייה; אני חושב על אמילי דמארי, שמבקשת מהמחבלים לשחרר את קית' סיגל, אביה של חברתה הטובה, לפניה; אני חושב על יותם חיים, סאמר טלאלקה, אלון שמריז, זכרם לברכה, שנמלטו ביחד ושרדו בתוך עזה עד האסון הנורא שבו נורו בשוגג על ידי חיילי צה"ל. אני מרבה מאוד לחשוב על סרן עדן נימרי, זכרה לברכה, שנלחמה כלביאה והגנה על החיילות במוצב מול המחבלים, ועשתה את כל שיכלה, ואף הקריבה את חייה בניסיון למנוע את רציחתן וחטיפתן, ועל האומץ והרעות שגילו כל כך הרבה חטופים וחטופות, לוחמות ולוחמים במקומות הכי קשים וחשוכים. זה הדנ"א שלנו כחברה.

ואני שואל את עצמי: האם אנחנו כחברה נוכל לגלות בדיוק את אותו האומץ ואת אותה הרעות עם כל מי שעדיין נמצא בעזה, ששורד במנהרה או בדירת מסתור כבר שנה וארבעה חודשים? רגעי המבחן שלנו הולכים ומתקרבים.

לראש הממשלה לא היה את האומץ הפוליטי להניע מהלך להחלפת חמאס. אחרי למעלה משנה נשארנו עם שלטון חמאס, למרות שהוכה צבאית אנושות. עדיין אין לו את האומץ לבקר בניר עוז ולהסתכל לתושבים בעיניים. אבל עליו לגלות את האומץ להשיב את כל החטופים – להשיב את כל החטופים – –

– – להשיב את כל החטופים, חיים כחללים, הביתה, עד החטוף האחרון, ולהמשיך משם למהלך אזורי כולל. ומה שאנחנו גם צריכים עכשיו הוא אומץ לב ציבורי של כל המנהיגים, לא רק של ראש הממשלה; אומץ לב של רוב חברי הקואליציה, שאומרים שצריך לשחרר את כל החטופים ולא לעצור. וחבריי, אני אומר, לא מספיק להגיד את זה, צריך לעמוד מאחורי המילים במעשים, ואצלנו המעשים הם הבעת דעה או הצבעה, כשצריך; להיות מוכנים להפיל את הממשלה אם נתניהו יפיל את העסקה. כמו שחבריי ואני מוכנים לתת לקואליציה רשת ביטחון להשבת החטופים, אתם, שתומכים בהשבתם, צריכים להיות מוכנים להפסיק עם רשת הביטחון לממשלה אם זו תמשיך להפקיר אותם.

אני לא פוסל את זכותם של מנהיגי ציבור מתנגדי העסקה להביע את דעתם, אבל לא ייתכן שלמעלה מ-70 חברי כנסת שחושבים כך לא יגלו אומץ ציבורי מול מה שניצב מולנו. מי שאין לו את האומץ לסכן את הכיסא שלו למען השבת חטופים, שיסתכל על לירי אלבג, אמילי דמארי ועל כל חברותיהן וילמד אומץ מהו. תודה רבה.