קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בימי בין המצרים, בין י"ז בתמוז לתשעה באב. אלה ימים שבהם בהפטרה אנחנו קוראים את הנביא ירמיהו. אז תקשיבו קצת לנביא ירמיהו, חבריי בקואליציה: "כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל עלותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר". ככה אומר הנביא ירמיהו. עולותיכם ספו על זבחיכם – הקורבנות ריקים, הקורבנות לא מחליפים מעשים – השחיתות והעושק כאשר שם השם משמש כתפאורה. כמה שמענו על ממשלת הימין על מלא מלא, כמה שמענו על ממשלת בעזרת השם שאין לה סייעתא דשמיא. אתם יודעים למה אין לה סייעתא דשמיא? כי רחמנא ליבא בעי. התורה רוצה את הלב. מי שעם היד על הלב ומעשיו לא נקיים, אין לו סייעתא דשמיא.
כן, אנחנו בימים שבהם עדיין ישנן הקומבינות של מפלגת ש"ס, שממשיכה להתעקש על חוק הרבנים שלה. כי עם יד על הלב, למה לא להפוך את התורה לקרדום לחפור בו? עוד כמה אנשי שלומינו יקבלו עוד כמה ג'ובים, כי זה מה שצריך עכשיו ליהדות. אבל בזמן הזה, כשאין מלך בישראל, גם אין רבנים ראשיים. למה צריך? והשיבוצים במועצות הדתיות, והקשרים בין המשפחות והמעברים בירושה – כן, על זה דיבר הנביא ירמיהו. ירמיהו אומר לנו בימים האלה שלפני החורבן שהביטחון הזה, בקורבנות, בבית המקדש, בנראות על חשבון האיכות, בתפאורה על חשבון ההצגה, הוא זה שמביא את החורבן. אבל כאן יעמוד השר קרעי מהליכוד, כל שבוע יטנף בפה מלא בשם פרשת השבוע, שאיכשהו תמיד תמיד תתחבר לכמה הממשלה מדהימה וכמה האזרחים והמבקרים גרועים; יעמוד כאן השר שיקלי ויגדף כל שבוע מישהו אחר; תעמוד חברת הכנסת אטבריאן ותמצא אשמים לטבח ותטנף עליהם בטוויטר.
"למה לי רב זבחיכם אמר ה'". כשירמיהו הנביא, ממש בימים האלה, ביקר את השלטון, מה עשו? זרקו אותו לבור. למה הם זרקו אותו? כי הם לא רצו לשמוע ביקורת. הם לא רצו לשמוע שהם חוטאים, פושעים, סוטים מדרך הישר. אז זרקו אותו לבור. כי ממשלת ימין על מלא מלא, מתי לאחרונה הקשבתם? מתי פתחתם את הלב ושמעתם את זעקות האזרחים? את אלה שאתם קוראים להם "קפלניסטים", "קפלנוח'בות", "אנרכיסטים", "שמאלנים"? הכינויים רק משתנים, התירוצים רק משתדרגים. תקשיבו לביקורת במקום לזרוק אותה לבור. אל תתרצו לעצמכם. כן, גם השמאלנים, גם האופוזיציה, גם מבקרי השלטון הם אזרחים פה, שרוצים טוב יותר. תקשיבו לנביא ירמיהו, למה לי רוב זבחיכם.
355 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.