תודה, אדוני היושב-ראש. בהצבעה שהייתה לפני שעה ישבתי פה בשקט עם החברים שלי. יוראי, ישבתי פה בשקט והסתכלתי על חברי הקואליציה מולי. לא כולם, חלקם הגדול, יושבים מסתכלים באייפון שלהם, מסתכלים על הנאום של ראש הממשלה, מוחאים כפיים, מבסוטים, מחייכים, ואני אמרתי לעצמי: תגידו לי, הבניין הזה השתגע? הבניין הזה השתגע? זה ראש ממשלה, זה לא בן אדם ליחסי ציבור. עמד שם כוכב קולנוע אמיתי, שיודע לנאום מול הקונגרס, כשכולם עומדים ומוחאים כפיים. גם אם שמחה רוטמן היה עומד שם, היו מוחאים לו כפיים; גם אם טלי גוטליב או ביסמוט או ואטורי היו עומדים שם, היו מוחאים לכם כפיים. בזמן שאתם מבסוטים ומוחאים כפיים ככה, יש 120 חטופים; יש 62,000 מפונים מהצפון; ילדים לא ילכו לבית ספר בספטמבר, ואתם עומדים ומוחאים כפיים, כאילו שום דבר לא קרה; כאילו אין 1,600 הרוגים. תגידו, אתם התחרפנתם? מה עובר עליכם? מבסוטים.
138 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.
סימון דוידסון · יש עתיד