קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אני כן נוכח. לא הבנתי, מה, אתם עייפים, כאילו? בגיל שלי בשעות האלה רק מתעוררים, רק שתדעו.
אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, שמחה רוטמן, ברוך הבא שוב ל-6 באוקטובר. מזמן לא היינו במעמד הזה שאתם מנסים להשתלט על מערכת המשפט. עכשיו בואו נבין מה בדיוק אתם מנסים לעשות בחוק הזה. זה נשמע תמים, הצעת חוק נציב תלונות הציבור על השופטים. מה זה אומר? זה אומר שהכנסת תבחר מי יהיה אחראי על השופטים. איזה נחמד.
מה יהיה השלב הבא? השלב הבא יהיה שאנחנו גם נטיל סנקציות על השופטים, כי מה שווה מערכת אם אי-אפשר לשלוט בה? אז אתם תעמדו פה ותגידו: יחד ננצח, צריך אחדות. לא זוכר, טלי אמרה גם איזה משהו של לאבי-דאבי בחזרה. אז בסוף אנחנו חוזרים לאותה סיטואציה שאתם מנסים לפרק את בית המשפט מבפנים, שוב לנסות לשלוט על המערכת. שוב אנחנו נעמוד פה ונגיד לכם שזה לא ילך. בפעם הקודמת שניסיתם לעשות את הדבר הטיפשי הזה, ראינו לאן זה הוביל את מדינת ישראל. הקרע הזה שאתם כל פעם יוצרים – אבל אומרים את זה בשפה מאוד נחמדה וחביבה – מביא בסופו של דבר את האויבים שלנו לזהות הזדמנויות. אז אולי הפעם נלמד מההיסטוריה, נבין מה עשינו לא בסדר ונחדל מהטמטום הזה? אין מילה אחרת להגיד על מה שאתם מנסים לעשות פה למערכת המשפט הישראלית.
אז אני עומד פה ומפציר בשר המשפטים, שזה לא מעניין אותו, בראש הממשלה, שנמצא עכשיו כבר בדרך לחגיגות כלשהן, ובכל מי שיש לו טיפת תבונה: אולי נעצור? אולי נתמקד הפעם בחטופים? אולי נתמקד בצפון שהפקרתם? אולי נתמקד במילואימניקים? אולי נתמקד בחיילי צה"ל? אולי נתמקד בכל דבר שאתם אמורים להתעסק בו מעבר לשטויות האלה? מתי ממשלת ישראל תתחיל להתעסק בדברים שממשלת ישראל אמורה להתעסק בהם? מתי נחדל מלהתעסק כל היום רק בפוליטיקה? זה כמו הנאום הזה. אחלה נאום, יופי, אבל אנחנו בישראל, בישראל הבוערת. זה מה שאתם צריכים לזכור, ואתם עכשיו מוסיפים עוד קיסם למדורה.
303 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.