קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, שמחה, שמחה, שמחה, אין עליך עם מתק השפתיים שלך. בקטנה אתה מחליק פה עוד חלק מהרפורמה, מה זה בנחמדות, בנעימות. אממה, אתה לא מאמין מה אנחנו מציינים היום. שמחה, אתה יודע מה אתה מציין היום?
מה ברוך השם? זה נפסל לך בבג"ץ. עוד איזה כוכב, העביר חוק שנפסל, אומר: ברוך השם. לא, באמת, צריך להמציא אותך, באמת, זה משהו מיוחד.
שנה, בדיוק לפני שנה ישבנו פה בלילה לבן שכולנו מעדיפים לשכוח, והצבענו על החוק הנורא הזה. אני הייתי פה, כמובן, התעסקתי בהסתייגויות, וראיתי את שר הביטחון אומר לשר המשפטים – זוכרים – תן לי משהו, תן לי משהו. הוא לא הסתכל עליו, ואחרי זה הם קמו ועשו להם סלפי ועשו חגיגות. לא משנה, עזבו שהחוק הגרוע הזה גם נפסל, אבל תראו מה קרה, תראו מה נהיה: כמה קצינים בכירים הסתובבו כאן וביקשו לדבר; הם ביקשו לדבר עם שרים, אמרו להם: רק תקשיבו, יש סכנה אמיתית להרתעה, לביטחון המדינה. לא ספרו אותם. ועוד פעם הוא חוזר ועומד לי כאן, עם כל ההתייפייפויות שלו וכל המתיקות שלו, וחושב שאנחנו כולם מטומטמים.
זה בדיוק מה שעשיתם בעילת הסבירות, ולא רק שקיבלתם מפלה, והחוק נפסל בבג"ץ, תראו מה נהיה מהמדינה.
בדיוק שנה לחוק הנורא, לערב המגעיל הזה. הייתי פה והתביישתי בכלל במקום הזה. ראיתי את שר הביטחון מתחנן, ואף אחד לא סופר אותו, וביבי יושב בין שניהם כאילו הוא מהאו"ם. באמת, אפרופו הנאום שלו, גם הנאום שלו היום – כאילו הוא לא ראש הממשלה ב-7 באוקטובר; מישהו היה, והוא בא לדבר על זה בקונגרס. אבל עזבו, נסגור סוגריים, שלא יגידו: אתם לא פטריוטים, לא תומכים בנאום. מה יש לי לתמוך, מה יש לי להתלהב? מה, ללכת ל-cheerleaders? באנגלית זה נשמע יותר טוב מלהקת מעודדות.
עזוב, שמחה, אני מאחלת לך שגם החוק הזה, גם החוק הזה – אני מאוד מקווה שלא יגיע לשנייה-שלישית – גם הוא ייפסל בבג"ץ. בסוף כולנו מבינים שמדובר בסחיטה באיומים. יריב לוין לא מסוגל לשבת עם פוגלמן, וכל הכנסת צריכה להתערב. אבל אל תדאג, אנחנו לא ניתן לכם.
בעזרת השם, אני אעשה פיליבסטר על כל חוק מטורלל שתביא. אתה יודע, כשאנחנו נמצאים כאן, אין כתבים פוליטיים, כולם הלכו לישון. אתם רואים? יציע העיתונאים ריק, הם הלכו לנמנם, אוקיי? הם עכשיו לא עוקבים אחרי האופוזיציה, ועוד יש לך תלונות.
הי, יוסי, במקרה הזה לא פניתי אליך.
ואטורי, הם פנו אליי, תן לי לסיים. אל תדאג, אני ארד. אני רק רוצה להגיד לך – –
– – שמחה רוטמן: מה שהיה, לא יהיה. גם החוק הגרוע הזה ילך לפח האשפה של ההיסטוריה, בדיוק כמו עילת הסבירות. חבל שהמחיר של עילת הסבירות היה כזה גבוה. תודה.
424 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.