קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אתם יודעים, החוק הזה לגבי הרב חיים דרוקמן, אין טוב יותר ממנו. אחת האמירות של הרב דרוקמן – שאין דבר כזה אהבת חינם. כל יהודי ראוי לאהבה. זה מזכיר לי, כשאני הגשתי תלונה במשטרה על אדם שאיים עליי, איים לבוא לרצוח אותי, להרוג אותי, והוא כבר בדרך אליי הביתה, עצרו אותו, ולמוחרת השופט שחרר אותו כי הוא אמר שהוא מבין לרחשי ליבו. הוא במצוקה, הוא מבין; לא אני במצוקה – הוא במצוקה. אבל אני רוצה להזכיר שהדין הפלילי לא מתעסק בפסיכולוגיה, איך הוא מרגיש, מה הוא מרגיש, אלא בפוטנציאל של נזק שאמור להיות כתוצאה מהתבטאות של מסיתים.
סעיף 144 בחוק העונשין הוא הבסיס המשפטי לכתב אישום, אבל האם הוגש כתב אישום נגד מישהו מהמסיתים האלה? לא, חס וחלילה. הסעיף אומר וקובע שהמפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות או דברי שבח ואהדה, או עידוד למעשה של אלימות, דינו מאסר של חמש שנים. בפועל, בפרשנות לסעיף הזה, 144, בתי המשפט נוהגים בצמצום ביחס לאפשרות הממשית שיהיה בכלל מעשה של אלימות. השאלה הגדולה היא מדוע לא נפתחה שום חקירה נגד אותם מסיתים מהשמאל? הסיבה היחידה שבגינה מתייחסת היועצת המשפטית לממשלה בסלחנות להסתה משמאל היא ההנחה שהמסיתים הם משלנו. ישראלים איכותיים ממעמד הביניים, משכילים, מהנדסים, הייטקיסטים – – –
האלימות הממשית זה מהם והלאה. אז אני באמת חיפשתי את האמירה של הרב דרוקמן שאומר שבעצם כל יהודי זכאי לאהבה. האם אני לא זכאית להגנה כשבעצם אני מקבלת מכתב שאומר לי שאין עניין לציבור באותן תלונות על אותם אנשים שמסיתים? אני כבר לא רוצה להגיד מה אמרו על נתניהו, זוכרים? חבל תלייה, בלוני גז, נתניהו בוגד. אבל מה, עלו פה על הדוכן, אחד אחרי השני, ובמקום לגנות את המסיתים אמרו: מה הוא מתבכיין? מה הוא מתלונן?
אז בואו אני אגיד לכם משהו, שאם יקרה משהו, חס וחלילה, יבואו ויגידו את הדבר הבא: אנחנו הזמנו את זה על עצמנו, זה מה שיגידו.
304 מילים של קטי קטרין שטרית. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.