הצעת חוק להנצחת זכרו של הרב חיים דרוקמן, התשפ"ג–2023

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

גברתי היושבת-ראש, לפני שאתחיל בנאום שהכנתי על הצעת החוק שלי, אינני יכול להתעלם מאירוע שהתבשרנו עליו היום. אתמול נפגשתי עם אסתר ונופר בוכשטב בתל אביב. שוחחנו למעלה משעה על המצב שבו הם מצויים, על החשש לחייו, על הדאגה, על הרצון לראות אותו בבית. זאת הייתה שיחה קשה, לראות אימא שמחכה לבנה. ועכשיו התבשרנו בצער על הירצחו בשבי יחד עם אלכס דנציג. השם ייקום דמם. אני מבקש למסור את תנחומיי למשפחותיהם.

ועכשיו להצעת החוק. החוק הזה שעולה כאן היום הוא החוק הראשון שקידמתי בכנסת. אומנם היו חוקים נוספים, חלקם כבר התקדמו יותר ואף הגיעו לקריאה השנייה והשלישית, אך החוק הזה הוא סמל מבחינתי. הרב חיים דרוקמן, זכר צדיק לברכה, ליווה אלפים רבים במהלך חייו, ואני בתוכם. בכמה צמתים בחיי התייעצתי עם הרב, הסתייעתי בחוכמתו ובתבונתו, וקיבלתי ממנו הדרכה וליווי בעשייתי הציבורית. כך, הוא סייע לי בתפקידי כראש מחלקת מעורבות חברתית וקליטה בבני עקיבא, כמנהל "הנני" – רשת קהילות משימתיות של יוצאי אתיופיה – וכן בהתלבטות ובהחלטה להיכנס לחיים הפוליטיים. את הרב רבים פה בכנסת מכירים. הרב, שהיה בעצמו חבר בבית הזה, כיהן כחבר כנסת בכנסת התשיעית, העשירית, האחת-עשרה והחמש-עשרה, וכיהן כסגן שר הדתות.

אני רוצה להראות את חזונו דרך אחד החוקים שהעביר בתקופתו. בכנסת התשיעית העביר הרב דרוקמן, זכר צדיק לברכה, את הצעת חוק עסקאות במקרקעין (קיום מצוות השמיטה), התשל"ט–1979. החוק נועד לאפשר – לאפשר, לא לחייב – תקנות של שר המשפטים ושר הדתות לעניין שמיטה. כמה השיח הזה, של מתן הזדמנות לכולם, גם לחקלאים המקיימים תורה ומצוות, חסר בנוף הנוכחי. הלוואי שנזכה כולנו ללמוד ממשנתו של הרב ולפעול למען הסכמה וחיים משותפים במרחב הציבורי.

אנו נמצאים בעיצומה של מלחמה. הרב דרוקמן התייחס למלחמות של מדינת ישראל במאמר שפורסם בספר "בחיל וברוח". אבקש לצטט כמה מילים מדבריו על נושא המלחמה:

באלפיים שנות גלותנו הייתה מצוות המלחמה רחוקה מאיתנו. לא היה בכוחנו להילחם, לא על ביטחוננו האישי והלאומי ולא על ארצנו. בדורות האחרונים שבנו לאדמתנו, זכינו לקיבוץ גלויות מופלא ולחידוש עצמאותנו בארץ. איננו משועבדים עוד לעם אחר. אנו עַם עִם ריבונו של עולם. חלקים נרחבים מארץ ישראל – שבנו אליה, ואנו זוכים ליישבם בעיר ובכפר, בהר ובעמק. "הדברים הגדולים הללו לא באו מעצמם. כדי לזכות בכל הטוב הזה נדרשנו למאבקים ולמלחמות עקובות מדם, ושילמנו על כך מחיר יקר בטובי בנינו ובנותינו. וגם היום, אף שיש לנו מדינה ריבונית חזקה ואיתנה, אנו נדרשים להילחם על קיומה יום-יום, מאחר שאויבינו קמים עלינו לכלותנו ועושים ככל שביכולתם לגזול את ארצנו מידינו.

מציאות מורכבת זו עלולה להחליש ואף לייאש אותנו – מתי נזכה סוף-סוף להגיע אל המנוחה ואל הנחלה? מתי לא נצטרך עוד להיות על חרבנו? עד מתי? בגמרא, במסכת ברכות, מובא בשמו של רבי שמעון בר יוחאי ששלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי ייסורים, ואלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא. דברים אלו מפליאים מאוד, אם שלושת הללו ניתנים לנו בייסורים ודורשים מאיתנו השקעה ומאמץ, מדוע הם מכונים מתנות? הלוא אנו משלמים עליהם ביוקר רב. בדורנו זכינו לקבל אחת משלוש המתנות הללו, את ארץ ישראל, ואנו יכולים להעיד שצדקו גם צדקו דברי רבי שמעון בר יוחאי: ארץ ישראל אכן נקנית בייסורים! ייסורים רבים סבלנו ועודנו סובלים בעבור מתנת ארץ ישראל, ארץ חמדת אבות.

כשמכירים בערכה הגדול של ארץ ישראל, מבינים שהייסורים שאנו חווים בדורנו אינם ייסורים לשווא; שהמלחמות שאנו נאלצים להילחם אינן מלחמות מיותרות. אנו נלחמים על ארצנו, שהיא מתנה טובה וערכה רם ונישא. רק על ידי ישיבתנו בארץ נוכל למלא את תכליתנו הגדולה והמשמעות החשובה שלנו בעולם. כשמכירים בכך ומפנימים זאת, מתמלאים עוז ומסוגלים לעמוד גם בייסורים הקשים של הדור שלנו, ומתוך כך שואבים כוחות להתחזק ולעמוד איתנים במלחמה על ארצנו.

כמה מילותיו של הרב חיים דרוקמן רלוונטיות גם כיום; כמה ייסורים אנו משלמים עבור ארץ ישראל, וכמה עלינו להעריך את המתנה שזכינו לה בדור האחרון. הרב גידל דורות של תלמידים שחלקם הגיעו לעמדות השפעה בבית הזה, בהם שר החוץ דהיום ישראל כץ, השר דודי אמסלם, חבר הכנסת בני גנץ ועוד רבים בצבא ובהנהגת המדינה. בנוסף, הוא ליווה ולימד גם את השרה אורית סטרוק, שנמצאת כאן איתנו, וכמובן ביחד איתי מקדמת את החוק החשוב הזה. הרב גם מופיע בשורת התמונות בקומה 4 כאן, שבה מופיעים חברי הכנסת שזכו בפרס ישראל. הוא זכה בשנת 2012 על הקירוב בין חלקי העם, על שילוב התורה הארץ-ישראלית, ועל מעורבותו בפתרון סכסוכים בחברה הישראלית.

הצעת החוק שאני מעלה כאן נועדה לא רק לכבד את זכרו של הרב ולתת לו את ההכרה הראויה בציבוריות הישראלית, אלא מטרת הצעת החוק המתפרסמת היא להנציח לדורות הבאים את מורשתו ופועלו של הרב, ואת תרומתו לאחדות ישראל מתוך אהבת עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל, וברוח התורה וההלכה.

מוצע להקים מרכז להנצחת זכרו של הרב חיים דרוקמן, שיהיה תאגיד חקוק באחריות משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות, ובו מכון לחקר מורשת הרב חיים דרוקמן, ועדה חינוכית-מדעית מייעצת, ארכיון ומוזיאון. היא נועדה גם ובעיקר לחנך, לחשוף, להכיר לציבור הישראלי את פועלו של הרב. אני רוצה שהציבור הישראלי, תלמידי בתי הספר ואפילו תיירים שיגיעו למרכז, ילמדו על מורשתו של הרב. אין רגע נכון יותר מהמצב היום לקדם את השיח הזה, השפה הזאת שהרב הנחיל לנו.

אני רוצה להודות לחברי ועדת החינוך, לצוות הוועדה: יהודית גידלי המנהלת, תמי סלע היועצת המשפטית ולכל צוותן, וכמובן ליושב-ראש הוועדה חברי חבר הכנסת יוסף טייב, על הדיונים והליווי להצעת החוק, שהגיעה להבשלה עד כאן. אני רוצה להודות לשרה אורית סטרוק, חברתי לסיעה, על התמיכה בחוק ולקיחת האחריות על המרכז תחת תחומי משרדה. אני מבקש מכל חברי הבית לתמוך בהצעת החוק, ובעזרת השם היא תביא לשיח טוב יותר, מועיל יותר, מכבד יותר, בכלל החברה הישראלית והעולם כולו. תודה רבה.