קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אומה, מדינה, צריכה להיות מסוגלת לומר תודה, וחייבת להקפיד שלא להיות כפוית טובה. נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן ראוי להוקרה וראוי לתודה שלנו. בציווי אחד, ה-Don't המפורסם, יחד עם גיבוי במעשים – לא רק מילים, במעשים: שתי נושאות מטוסים, רכבת חימוש אווירית חסרת תקדים וסיוע ביטחוני ששווה יותר מ-6 מיליארד דולרים – ביידן הבהיר לעולם שישראל לעולם לעולם לא עומדת לבדה. למרות המלחמה הוא עלה על מטוס והגיע לכאן, יצר פה קואליציה בין-לאומית נגד החות'ים בתימן, והפעיל ברית הגנה, שיירטה את נחילי הכטב"מים ואת הטילים שהגיעו אלינו מאיראן. ביידן במעשים שלו הבהיר לעולם שישראל פשוט לא עומדת לבדה.
שמונה עשורים אחרי שניסו להשמיד אותנו בשואה, בעיצומו של האסון הקשה ביותר שידעה מדינת ישראל, כשהאויבים שלנו שוב קמים לכלותנו, האם יכולנו לבקש משהו באמת מרגיע יותר מלשמוע את נשיא המעצמה הגדולה ביותר בעולם מבהיר לעולם שאנחנו לא לבד? זה לא מובן מאליו, וזו העת לומר על זה תודה. תודה לך, ג'ו ביידן, על זה שלמרות שלא אנחנו בחרנו בך, בהרבה מובנים היית גם הנשיא שלנו. תודה על זה שהיית לנו אי יציב במים סוערים, חבר נאמן לעם שפשוט מוקף באויבים ושונאים. בשורה התחתונה, במאני טיים, כשההתיישבות בנגב המערבי הופקרה, כשהמדינה, כשממשלת ישראל נעלמה, כשההנהגה שלנו כאן במדינת ישראל התחבאה, אתה עמדת נחרץ וברור יחד איתנו לא במילים, אלא ממש במעשים, ועל כל זה – תודה.
דבר נוסף ששווה להתעכב עליו היום, שלישראלים אולי ייראה קצת דמיוני, הוא ההכרזה שלפיה לא תתמודד שוב על הנשיאות. מדהים לראות מנהיג שזז הצידה מבלי לגרור את כל המדינה שלו לתהומות חדשים; מנהיג שמעדיף את טובת המדינה שלו על פני טובתו האישית. זה נשמע לא טריוויאלי, מנהיג שמעדיף את טובת המדינה שלו על פני טובתו האישית. יש לנו במה לקנא, ויש לנו ממה ללמוד. תודה.
279 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.