קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
יאללה, כל הכבוד. יושבת-ראש נכבדה, חברות וחברי הכנסת, אנחנו צריכים לקחת על עצמנו משימה וזה להחזיר את התקווה – להחזיר את התקווה לעם שלנו; להחזיר את העוצמות בחזרה ללבבות. אנחנו מדינה חזקה מאין כמוה במשאבים חומריים, ביכולת אקדמית, בגיוון יוצא דופן, מלהיב, מסעיר, של שבטים ושל עמים ושל צבעים ושל אמונות. חובתנו לייצר מציאות שבה המגוון הזה במציאות, בחברה פלורליסטית, מאפשר ונותן לנו את מיטב האפשרות, את מיטב הזינוק, המקפצה, להחזיר לעצמנו את אותה התקווה.
אנחנו אכן אחרי חודשים קשים במיוחד, חודשים שבהם אנחנו התרסקנו אל מול הפתעה קולוסלית כאשר האנשים, הבנים והילדים הטובים ביותר כשלו על הגנתנו. אבל מכיוון שאלו פני הדברים, אני מקווה שהימים הקרובים ממש יביאו את קץ השעבוד של הבנים והבנות, החברים והחברות, בני כל הלאומים והדתות, שמשועבדים בעזה. וכבר הסתיו שבו הם נלקחו באלימות חלף עבר לו, גם החורף פינה מקום לאביב, שהתאדה, והינה אנחנו כבר בקיץ המהביל, ואתם, אתם החטופים, שכשלנו בהגנה עליכם, אתם עדיין שם.
והמשימה שלנו זה שיבוא השבוע, יבואו ימים קרובים ממש, שיקטעו את הסבל. אתם נמצאים שם, אתם מתים, כמו שאנחנו מבינים, או נרצחים בהתמדה מעוררת פלצות. מקווה שיבוא השבוע שיקטע את דרך המכאוב ואת דרך העמל של מי שנקטפו ביד ענקים זדונה ובוטחת, יד שמתבדחת ושמה לאל את המאמצים שלנו ותקוותנו לשובכם. חובתנו להחזיר את הבנים והבנות הביתה. צריכים להחזיר את הגולים מהצפון ומהדרום – –
– – להחזיר לאומה את נשימתה שכבדה עד מאוד ולהחזיר לעצמנו את התקווה. תודה.
231 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.