קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
צו נשיאותי משנת 2001. אתם יודעים מה זה הצו הנשיאותי משנת 2001? כי הרי לפעמים אין מושג מכוח מה נעשים פה דברים. יש איזה צו נשיאותי משנת 2001 בארצות הברית שאומר שארצות הברית תטיל סנקציות על אזרחים או על תושבים ביהודה ושומרון על הפרת הסדר ביהודה ושומרון. איזה קטע, חשבתי שארצות הברית תעשה משהו נגד פלסטינים שמבצעים פיגועים ביהודה ושומרון, חשבתי שתעשה משהו נגד מי שרוצח ביהודה ושומרון. לא. ארצות הברית מודיעה שהיא מטילה סנקציות, ועם כל הכבוד, אדוני ראש הממשלה, אתה לא יכול לשתוק על זה. לא יכול להיות מצב שיטילו פה סנקציות על אזרחי מדינת ישראל, בין השאר תושבים, גרים ביהודה שומרון המפוארים, ואנחנו נשתוק.
אז תהיתי ושאלתי מכוח מה הבנקים בישראל מטילים סנקציות על אזרחי ישראל לא במסגרת צו שיפוטי. הפכתי את ספר החוקים, בדקתי ותהיתי ושאלתי. ובכן, רבותיי, קבלו – אין סמכות להטיל כל סנקציה, כל סנקציה, על חשבונות הבנק של אזרחי מדינת ישראל מכוח החלטה של ארצות הברית. אבל אתה יודע מה יש בבנק לאומי, אותו בנק שלא מפרסם בערוץ 14 כי אנחנו ימנים? סליחה.
אותו בנק שלא מפרסם בערוץ שנותן אלטרנטיבה. בוא, בוא, בוא, אני אספר לך. אני אספר לך שבשנת 2014 היה הסדר בין בנק לאומי לארצות הברית.
תקשיבו טוב טוב מה אני מספרת לכם. היה הסדר. ארצות הברית חשדה שבנק לאומי מעלים ממנה מיליונים. ובנק לאומי הגיע להסדר עם ארצות הברית. בנק לאומי הגיע להסדר עם ארצות הברית, שלא תהיה נגדו חקירה פלילית. אז בואו, קבלו – בוא, נאור, נאור, תשמע.
רגע, אני רוצה להגיד לך משהו. אני לא רוצה לשמוע, אני רק רוצה שקט. לא, אתה לא כזה מעניין. תקשיבו טוב.
לעומת זאת, אני אגיד לך, נאור, אני רוצה רגע לומר לכם את הדבר הבא – תראו מה זה, ואני חשבתי – רגע, קטי, חבל, יוסיפו לי עוד זמן.
תקשיב, נאור. אתה עושה לי שיקוף מדהים. אני חשבתי שאין לי חוש הומור. מסתבר שלכם אין. אני מרגישה בנוח פה בתוך הדבר הזה, אם זה מה שמצחיק אתכם.
חשבתי שמאוד יעניין אתכם לדעת, כי הזכרתי לכם, בשנת 2014 היה הסדר בין בנק לאומי לארצות הברית בחשד להונאת בנק לאומי את ארצות הברית והעלמת מיסים במיליוני מיליונים.
– – מה בנק לאומי חייב לארצות הברית, אין לי מושג. אבל זה מאוד משונה. אני יכולה להגיד לכם רק דבר אחד: לא יקום ולא יהיה – התערבות של ארצות הברית בזכויות קניין של ישראלים.
חבר'ה, די. חבר'ה, באמת, ואושר, זה לא מעניין אותי, כי זה דבר מאוד חשוב מה שאני נואמת פה, כי שמעתי כאן שכולם נורא מודים לביידן, ביידן וביידן. אז אני יכולה להגיד לכם בחצי הדקה שאני מוסיפה פה: אני לא מודה לביידן על שום דבר.
אני לא מודה לביידן, ואני אמרתי כאן בזמן המלחמה שביידן הפריע לישראל לנצח במלחמה. בובת מריונטה שאחרים מפעילים אותה, אני אמרתי לכם שהוא לא כשיר. הבן אדם בא ללחוץ את היד ולא עומד מולו מישהו.
הבן אדם מנשק מישהי וחושב שזאת אשתו, וזאת לא אשתו.
לכן אני אומרת לכם פה, אני מפצירה במדינת ישראל לא לכבד את הסנקציות שמעיזה ארצות הברית להשית על אזרחינו.
509 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.