הצעת חוק להנצחת זכרו של הרב חיים דרוקמן, התשפ"ג–2023

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין ספק שהממשלה הזו היא הממשלה הדתית ביותר מבחינת אורח חיים מאז הקמתה, אבל בתוך הממשלה הזו יש שני קולות, ואני רוצה, ברשותכם, לבחור באחד מהם.

290 ימים ש-120 אחינו ואחיותינו עדיין שם. אני רוצה לאחל מעל בימת הכנסת הצלחה לראש הממשלה בנסיעתו המדינית. אני רוצה להזכיר לו שבעינינו מטרת-העל של נסיעתו היא שחרור החטופים. זו צריכה להיות מטרת הנסיעה. אני חושב שכולנו בכנסת מאוחדים סביב הרצון, וגם אנחנו, חברי האופוזיציה, ניתן לך את הגיבוי הנדרש לעסקה שתביא לשחרורם.

בתוך הממשלה הדתית, בעיניי ישנו קול שלא שם במקום גבוה מספיק את יהדות החמלה. לעומת זאת, ראשי ש"ס ויהדות התורה, אריה דרעי ומשה גפני, אני רוצה להחמיא לכם – כן, להחמיא לשניכם. הקול היהודי שבחרתם להדגיש בש"ס וביהדות התורה הוא קול ששם את מצוות פדיון השבויים בראש. אין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים. זה קול יהודי מרכזי, לא יחיד אבל חשוב. הוא אומר שאנחנו היהודים חומלים על אדם, במקרה הזה אדם שנפל בשבי, במקרה הזה 120 מבני עמנו, שעושים הכול כדי לפדות אותם. בעניין הזה אני איתכם. אומר הרמב"ם בהלכות מתנות עניים: "פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, ואין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים". בירושלמי, במסכת סנהדרין, אומר רבי יוחנן: "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא".

אז דרעי וגפני, במובן הזה, כן, המפלגות שלכם – היהדות החרדית מגלמת יהדות של חמלה, כפי שאני חושב שעלינו להעצים. לעומת זאת אני חושב שאיתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' מובילים עם המפלגות שלהם יהדות אחרת, אני רוצה לקרוא לה יהדות נוקשה. יש לה ערכים, יש לה אידיאלים, יש לה גם בסיס, אבל בעניין הזה היא איננה תומכת בעסקת שבויים מסיבות אחרות. בעיניי, זו טעות – לא טעות אסטרטגית, לא טעות מדינית, חבר הכנסת יוסי טייב; זוהי טעות יהודית, טעות דתית.

אני קורא מכאן לנתניהו: תקשיב לדרעי, תקשיב לגפני. אל תחזור בלי עסקה. אל תחזור בלי לשים את מטרת-העל הזו מול עיניך. תזכור את המשפחות, תעשה הכול כדי להוציא את שבויינו וחטופינו מהגיהינום, מתוך מחויבות יהודית, מתוך חובה לאומית כעם, מתוך חובה מוסרית של מדינה שהפקירה אותם פעם אחת. תחזיר אותם הביתה, נתחיל לשקם את ההריסות. תהיה גפני, תהיה דרעי.