אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום קיימתי שדולה שבה עסקנו בעומס האדיר על אנשי המילואים, שעושים 200 ימים בשנה ואף יותר מכך בהגנה על המדינה. ועסקנו היום בוועדת החוץ והביטחון יחד עם שר הביטחון במה מוכנים אנשים מהמגזר החרדי לעשות ומה הם לא מוכנים, ואיך נקבע הקצאות ונעלה את המספרים, 5% בכל שנה, ואולי בסוף יהיו 50% מהחברה הזו שיואילו בטובם לשרת ולהגן על המדינה.
רציתי לומר לכם, חבריי חברי הכנסת, שיש גם אחרים. יש גם הסתכלות אחרת. כיו"ר השדולה בכנסת אני מקבל הרבה מאוד פניות. אז אתם יודעים מה? בואו ניקח קצת השראה, לא מאלה שמחפשים להתחמק, לא מאלה שמסבירים לנו שאי-אפשר לגייס אותם כי הם עסוקים, שהם מגינים עלינו בדרך אחרת. הינה, תשמעו. קיבלתי מלשכתו של יאיר לפיד את הפנייה הבאה: שמי כך וכך, אני מורה ומחנך בתיכון לנוער בסיכון בתל אביב. אני אשמח לעזרתכם – שלא הצלחתי לפתור בצינורות המקובלים. התלמיד שלי – וזה שמו – לא קיבל צו גיוס לצה"ל על אף רצונו להתגייס לקרבי. אח שלו שירת בקרבי, נפצע בעזה וחזר לשרת לאחר החלמתו. אנחנו מבקשים מכם את עזרתכם וסיועכם בפתרון הנושא. ניסיתי ככל יכולתי.
עוד פנייה, הפעם זה לא המורה, זה התלמיד. שמי – כך וכך – אני תלמיד כיתה י"ב בחיפה. תקשיבו למילים, איזה עם: מאז ומתמיד השאיפה הכי גדולה שלי הייתה לתרום למדינה בצורה הטובה ביותר שאני יכול, מתוך ערכי הציונות ואהבת הארץ. כל חיי האמנתי שהדרך המיטבית לתרום מעצמי – דרך שירות משמעותי בצבא. כך כותב לי ילד בכיתה י"ב: אל השירות הצבאי התחלתי להתכונן בגיל עשר. התחלתי לעסוק באימונים פיזיים דורשניים, הכנה מנטלית, וחשוב מכך, למידה על מורשת הקרב של ישראל. מאז ועד היום ציפיתי לשירות הצבאי שלי מתוך שאיפה לשרת שירות משמעותי, להשתמש ביכולות שלי למען שמירה על ביטחון מדינת ישראל. זה היה מושא העשייה, השיח, הקריאה והחלומות שלי. השנה הגיע מועד שחיכיתי לו כל כך. ביצעתי את המיונים, ובמועד יום הסיירות הצלחתי להביא לידי ביטוי ועברתי את המיון בהצלחה. אבל לצערי, בגלל תקלה לא קיבלתי זימון לגיבוש מטכ"ל שמיועד לשכבה שלי. שוחחתי עם גורמים רבים בצה"ל, הייתה תקלה במערכת הנתונים. אני מאמין במערכת הצה"לית, אני רוצה להיות חלק ממנה ולתרום לה כלוחם ומפקד. אני מבין שהייתה תקלה. התקלה חרצה את הדרך שלי, לא להגיע למערך היחידות המיוחדות, מנעה ממני לקבל הזדמנות שווה. אני פונה אליך בגלל העשייה הציבורית שלך למען צדק חברתי.
אתם שומעים? צעיר בכיתה י"ב. הוא לא רוצה להשתמט. הוא לא מבקש הנחות. הוא מבקש: בבקשה, תנו לי לגשת לגיבוש ליחידה מובחרת. הוא אומר לי: קינלי, העשייה שלך למען צדק חברתי בערכי התורה מהווה לי השראה. אני מבקש – הערכה, אבל גם עזרה – בכל לשון של בקשה: תנו לי לקבל זימון לגיבוש בנובמבר. אני אעריך את זה יותר מכול.
חברים, זה מה שאנחנו רוצים.
זו זכות לשרת את המדינה. כן, יש לנו צעירים כאלה. ככה, מזה צריך לקבל השראה. זה צריך להיות המודל שלנו.
459 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.