אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בואו נדבר על מנהל בית חולים שיפא מוחמד אבו סלמיה. הוא ועוד 50 עצירים ביטחוניים היום שוחררו, שוחררו ממתקני הכליאה, כי אין מקומות במתקני הכליאה. והממשלה, היא לא באירוע. ראש הממשלה, הוא לא ידע. רחמים לא ידע. איזה ניתוק, איזו בושה. השר לביטחון לאומי, שאחראי בדין, יש לו אחריות בדין על מתקני כליאה, תשעה חודשים רק מסביר שזה לא הוא, מרבית הכליאה בכלל נמצאת בצה"ל, במתקנים של שדה תימן. תשעה חודשים. הוא כבר היה יכול להרים אופרציה, אם רק היה מנסה, בבתי ספר, מארגן מקומות כליאה, מרחיב את היכולת. הוא הרי מתגאה בזה שהוא שומר על הנוח'בות, והוא לא ייתן ולא יאפשר שתהיה להם יכולת לצאת איכשהו ממעגל מתן הדין. אבל לא, הוא גם לא ידע. השב"ס היום שחרר אותם והוא לא ידע. השר לביטחון – גם הוא מסביר שזה לא צה"ל, גם הוא לא ידע. אף אחד בממשלה הזאת פשוט לא ידע.
ואני שואלת את עצמי מה הם עושים בישיבות קבינט. מה הם עושים בישיבות קבינט אם הם לא לוקחים 50 עצירים ביטחוניים, עם ארכי-מחבל ומחבלים, בשעה שיש לנו חטופים שנמקים במנהרות החמאס, ולא מתרגמים את זה, לפחות מנסים לתרגם את זה, לאיזשהו הישג בצד השני? מה לעזאזל הם עושים בישיבות קבינט, שהם מסבירים לנו שאף אחד לא ידע?
אתם יודעים מה? אם הם לא ידעו זה מחדל שבמחדלים שלהם. ואם הם ידעו זה מחדל עצום שלהם. אז אני חושבת שמה שצריך לעשות זה פשוט לקחת ולהבין, לתחקר לעומק, ועכשיו, עכשיו. אירוע כזה, נקודתי, לתחקר אותו לעומק, כדי שלא נצטרך לשאול את עצמנו מה הם לא ידעו כשהמלחמה הזאת תתפתח בזירות הנוספות לאירועים נוספים. אם כזה דבר פשוט, לתרגם את זה לאיזושהי אופרציה, לאיזשהו הישג, הם לא יודעים, אז מה יהיה כשנצטרך לקבל פה החלטות על מערכה מורכבת משבע זירות שאנחנו נמצאים בה?
289 מילים של שרון ניר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.