תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, כמובן שאני לא יכולה שלא להתייחס לאירוע של שחרור מנהל בית החולים שיפא, שזה בכלל לא בית חולים, זה קן צרעות של מחבלים. הוא שוחרר היום, לדעתי, ביחד עם עוד 50 אסירים ביטחוניים – דבר שאם היה קורה בממשלה שלנו, מיותר לציין מה שהיה כאן, אתם יכולים לגלוש בדמיון, מה היה קורה כאן.
כמובן שהשר האחראי, שהוא אחראי על כל מה שקשור לביטחוניים – לפיתות, למקלחות, לכל הדברים שמעניינים – על השחרור של העצירים הוא לא ידע. הוא לא ידע, זה לא מעניין אותו, או שזה כן מעניין אותו. מצד אחד הוא בא לראש השב"כ ואומר לראש השב"כ: אל תתערב במדיניות השב"ס. מה אומר ראש השב"כ? יש מצוקת מקום. אגב, כל מי שבא לוועדה לביטחון לאומי בשנה הזאת יודע שיש מצוקת מקום בבתי הכלא. במקום שילך ויגדיל את מספר המקומות ויגדיל את מספר הסוהרים – אפילו כשלקחו את החיילים והחיילות, אמרתי, מי יהיה במקומם? מי יהיה שם? זה לא עניין אותו – כל מה שהוא התעסק זה בהחלטות פופוליסטיות. והשר הבאמת-פתטי הזה, שאין לי מילה אחרת לתאר אותו, במקום לבוא ולטפל במצוקת הכליאה, הולך ורב עם ראש השב"כ וראש המל"ל ולא מסוגל לקחת טיפת אחריות על האירוע החמור הזה.
זה שמנהל שיפא שוחרר היום זו יריקה בפרצוף של הלוחמים, זו יריקה בפרצוף של המשפחות השכולות, ובמיוחד משפחה שיקרה לי מכול, המשפחה של נועה מרציאנו, זיכרונה לברכה, אבי ועדי, שהיו צריכים לראות את השחרור של המנהל שבמשמרת שלו, בבית החולים שלו, נרצחה נועה מרציאנו, שנלקחה בחיים. היא יצאה מנחל עוז, מהמוצב, תצפיתנית, בחיים – ונרצחה שם. ובמקום שמישהו בממשלה הגרועה הזאת יבוא וייקח אחריות, הם מגלגלים את הכדור מאחד לשני.
ואני פשוט מתביישת. אני מתביישת שזה השר, ואנחנו כל הזמן באים ומתריעים שהוא לא עושה כלום, שלא אכפת לו מביטחון המדינה. זה קרה במשמרת שלו. אין מילים כדי לתאר את מה שהיה היום במדינת ישראל. אני פשוט קיבלתי חלחלה וגועל. והדבר הכי נורא זה שבכל ועדה לביטחון המדינה אמרתי, אמרתי: יש מצוקת מקום. אמרו לי: כן, אבל יהיה בסדר, ומרחב מחיה, וכל מיני קשקושים על קשקושים. והיום זה התפוצץ לנו בפנים.
אגב, רק שתדעו שגם בשדה תימן עד לא מזמן היו 700 עצירים, היום יש 129. וכן, יודעים שבכל לילה עצירים ביטחוניים משתחררים. אבל הוא, שמתעסק אך ורק – אני מסיימת – בפיתות, במקלחות, בקשקושים על קשקושים, במשמרת שלו שוחררו מחבלים. לאן נוליך את הבושה?
381 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.