קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, היום הוא היום ה-255 למלחמה הנוראית הזאת. וכמו תמיד, לצערי הרב אנחנו נאלצים לפגוש פה מדי יום את משפחות החטופים המקסימות, שבאמת מקפידות להגיע לפה. היום פגשתי, בין השאר, את שרון שרעבי היקר. איש באמת צנוע, עניו, נעים הליכות, מקסים. ונזכרתי בנאום הבאמת-אלמותי ובלתי נשכח שלו בערב יום העצמאות בכיכר החטופים. עמדתי שם בכיכר החטופים בערב העצמאות, אתם יודעים, בתחושות קשות. זה היה ערב עצמאות מאוד יוצא דופן. והמילים שלו פשוט כבשו את כל מי שעמד שם והאזין לו. והחלטתי לתת חלק מהנאום הזה שלו, ולספר קצת מהסיפור והטרגדיה שהמשפחה שלו עברה ועודנה עוברת.
"איזה יום עבר על כולנו. איזה יומיים מטלטלים שבהם כל אחד ואחת מכם נאבקים למען עתידה וגורלה של מדינת ישראל, למען עצמאותה. אנחנו לא מרגישים עצמאות היום, אבל אנחנו מרגישים אחד את השני, שכל אחד מסתכל על זה שלידו ומקבל את השונה. אחדות לא חייבת להיות באחידות דעות, אבל היא חייבת להיות מתוך שיח מכבד סובלני. שהביחד שלנו ברגעים הקריטיים האלו, בנקודות השיא ובנקודות השפל, מה שאנחנו נמצאים היום – אנחנו נגיד לעצמנו שאנחנו לא עוזבים אחד את השני.
"אני גאה בכם שלא הלכתם לאותם טקסים ביישובים שבהם אתם גרים. שבאתם – – – להזדהות עם האחים שלי, שהם האחים שלכם, שאתם לא עוזבים 132 חטופים כבר שבעה חודשים, ואתם מסרבים להמשיך את השגרה הזו כשהם לא בבית". המלחמה שלכם היא – "המלחמה שלנו זו המלחמה שלכם.
"אני יכול להגיד לכם שאני גאה במשהו נוסף. אני גאה באותם חיילים שנמצאים שם כל כך הרבה חודשים בכל הגזרות, שעושים הכול למען ביטחון כולנו. זו מדינת ישראל, זה יום העצמאות – החיילים שלנו, שאותם אנחנו לא עוזבים אף פעם. ובכל בוקר שאנחנו פשוט פותחים את אמצעי התקשורת ורואים 'הותר לפרסום', הלב נשבר. את עם ישראל, אתכם, אפשר לשבור בגוף, אבל הרוח שלכם תמיד מנצחת את הכול. וזה עם ישראל. וזה מה שהאויבים שלנו רואים ברגעים האלו, שהביחד, שעם ישראל מתכנס ביום הכי שמח שלו כביכול – שהדוגמה והמופת שלו נמצאים פה, ולא בכנסת ישראל. פה.
"נפגעי פעולות האיבה, חללים שלנו, ביניהם אחי יוסי. אני אומר את זה שוב, שאולי פה, מולי, אולי מישהו יושב, אולי הרוח שלהם יושבת. משפחת שרעבי איבדה ארבעה מבני המשפחה שלה. ארבעה. עברנו חג בלי חירות עם חמישה כיסאות ריקים שמתוכם ארבעה לא ישובו: ליאן, נויה, יהל ויוסי, שנרצח לאחר 100 ימים בשבי החמאס. "אנחנו לא נשקוט, לא נוותר. אנחנו לא מתכוונים להחזיר לכאן את הארון החמישי. יוסי, הלב של המשפחה, שדאג לאופיר אנגל ועמית שני, כדי שלא ירביצו להם בשבי. ויתר כל יום מחדש על חצי פיתה כדי לתת לילדים האלה שלא ירעבו. זו ערבות הדדית. בשביל זה כולנו עומדים פה".
"בשביל יוסי, בשביל כל החטופים. ובעזרת השם, בשביל אלי שישוב.
"אני מודה לכם, לסיום, שאתם כבר שבעה חודשים מלווים אותי, יוצרים איתי קשר בכל דרך. שואלים במה ניתן לסייע. עומדים בכל צומת, בכל כיכר, עושים הכול ללא קיטוב חברתי, כדי שאף אחד לא יפריד בינינו. בכם אני גאה היום. בכם, עם ישראל. תודה רבה". תודה לשרון שרעבי על הנאום המדהים הזה.
486 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.