אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חבריי חברי הכנסת, אגב, שירי, יש כל כך הרבה דברים שהממשלה עשתה, אבל בוא נלך על הדבר הטרי ביותר: העברנו ביחד חוק למען נשות המילואימניקים. נותנים להן שיפוי. העברנו ביחד, זה טרי מהבוקר, ביחד העברנו והצבענו, סתם בקטנה כזה.
הוא אמר שאין הישגים. יש כל כך הרבה הישגים, וזה היום, מהוועדה שעשינו ביחד.
אי-אפשר להפריד. אני חלק מקואליציה. אי-אפשר להפריד פתאום.
יש כל כך הרבה – למילואימניקים עצמם יש כל כך הרבה – – –
לא לי. אי-אפשר להגיד שהממשלה לא עשתה כלום. זה פשוט שוב לשקר לציבור. אתם אלופים בזה וחוזרים על זה.
נכון, היא צריכה לעשות, אבל אתם תפסיקו לשקר ולהגיד שלא עושים.
לפני כמה חודשים דנו על הדחתו של חבר הכנסת כסיף. במהלך התהליך התחילו לצוץ כל מיני מתייפייפים שאמרו שהמפלגות הערביות אינן קיצוניות, אינן תומכות בטרור, ושאפשר לייצר איתן דינמיקות. אני תוהה אם מי שרץ להגיד את זה באולפנים ובנאומים ראה את האירוע שקרה בימים האחרונים במפלגת רע"מ. מנסור עבאס התראיין ברשת ב' ואמר שאין לו דעה אם ישראל ביצעה פשעי מלחמה. היה מצופה כמובן ליותר מאזרח ישראלי ונבחר ציבור, להגן על המדינה, אבל בסדר. באה הנהלת מפלגת רע"מ בסערה, ומיהרה להוציא הודעת גינוי. אנשי רע"מ הגיעו והתחילו לתקוף את מנסור עבאס על זה שהוא אמר שהוא לא יודע. אמרו לו אפילו לשקול להתפטר.
עכשיו, אני רוצה להקריא לכם חלק מההודעה שהוציאה מפלגת רע"מ: מה שקורה ברצועת עזה, ובכלל זה ההרעבה של ילדים ונשים וקטיעת הסיוע ההומניטרי עבורם, נוסף להפצצת בתי חולים ומסגדים, הינו בבחינת פשעי מלחמה שיש להעניש בגינם על פי החוק הבין-לאומי, וכן הם פשעים נגד האנושות, אשר דת האמת, אשר מעודדת לגישה אנושית ולרחמים – זו עמדת התנועה האסלאמית ורע"מ, וכל דבר אחר אינו מייצג את הגופים והמוסדות הרשמיים שלנו. פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות, דת האמת המעודדת לגישה האנושית ורחמנית – הם כבר קבעו שאנחנו מבצעים פשעים ושצריך להעמיד את החיילים שלנו לדין.
איפה הזעקה שלכם הייתה, אנשי רע"מ, כשמחבל נוח'בה ארור אומר בחקירתו שהוא ודוד שלו ואבא שלו אנסו את אחותנו אחד אחרי השני ואחר כך גם רצחו אותה? איפה אז הייתה הזעקה שלכם? איפה היה הזעזוע שלכם, אנשי רע"מ, עם כל המילים היפות שלכם, כשנתפסו אצל מחבלי נוח'בות מסמכים שעוזרים להם לתרגם מערבית לעברית? יש שם את המשפט שהם שיננו לעצמם: תורידי את המכנסיים. זה המשפט שהם שיננו כשהם נכנסו אלינו. על זה לא הזדעקתם.
כי המפלגות האלה, כמו שאמרתי – עזבו את מתק השפתיים כשהם באים והם נואמים פה – הן מפלגות קיצוניות, תומכות טרור, אם במעשים, אם במילים, אם בעמותות; שלא רוצות שנהיה פה. אלו מפלגות שחיות בשלום עם זה שרוצחים אותנו, אונסים את אחיותינו, שורפים אותנו, טובחים בנו, חוטפים את ילדינו. אלה כנראה לא היו בשבילם פשעי מלחמה מספיקים, בשביל כל המפלגות האלה.
אז תודה גם ליש עתיד, שבזכות הצבעתם הנאורה והליברלית, אחד כמו חבר הכנסת כסיף עדיין יושב פה איתנו, והמפלגות האלה ממשיכות לעשות מה שהן רוצות.
נושא נוסף – מיקי, זו הייתה הודעה של מפלגת רע"מ, הודעה רשמית.
כן, על זה שאתם לא הצבעתם בעבור הדבר הזה, לא הצבעתם על הדחה שלו.
נושא נוסף שרציתי לדבר עליו – אני מחוקק פה חוקים לא מעט במשך חמש שנים, ובשבועיים האלה גיליתי שאזרחי ישראל לא שווים בפני החוק. אני יכול לחוקק משהו והוא יחול רק על חלק מהאנשים. מסתבר שאכיפת החקיקה נעשית רק על אוכלוסיות מסוימות, או על אמירות מצד אחד של המפה הפוליטית.
בואו נלך לימים האחרונים: בחור, חייל במילואים, מעלה סרטון שבו הוא מעודד לא לציית להוראות הרמטכ"ל ושר הביטחון. כל אנשי השמאל יוצאים מהמחילות ומזדעקים, ממש מזדעקים: איך יכול להיות? מה זה הסרבנות הזאת? מה פתאום? זו סרבנות? השתגעתם? אסור לעשות דבר כזה. צ'יק-צ'ק מגיעים מצ"ח, פותחים בחקירה; צ'יק-צ'ק מעיפים אותו מהמילואים. הכול מהר.
פתאום כל מערכות האכיפה עובדות נפלא, עובדות מהר, מטפלות בסרבנות. אבל איפה היו כל המערכות האלה לפני שנה? איפה הן היו? לא שמענו מהם.
איפה הן היו, כל המערכות האלה?
איפה הן היו, כל המערכות האלה, כשחתמו על מכתב הטייסים שאמרו שיפסיקו לשרת? איפה הן היו? איפה הן היו?
איפה הן היו כשמילואימניקים אמרו שלא יתייצבו? כשפעילי אחים לנשק, כשפעילי אחים לנשק אמרו בצורה ברורה, בלי מסכה, שהם לא יתייצבו לשרת? איפה אז היו המערכות האלה?
איפה היו המערכות האלה כשבכירי מערכת הביטחון לשעבר, רמטכ"לים לשעבר – – –
איפה המערכות האלה היו כשבכירי מערכת הביטחון לשעבר, רמטכ"לים לשעבר, ראשי מוסד לשעבר ואלופים לשעבר גיבו את הסרבנות הזו? הם חתמו על מכתב שאומר: מגבים באופן מלא את מי שהחליטו לעשות מעשה ולהשעות את שירותם מהמילואים. איפה הן היו, המערכות, כשיאיר גולן אמר: "חובתנו להפעיל לחץ כבד על הממשלה, כולל לא להתייצב למילואים"? עוד הוא אמר: "אם יש איש מילואים שאומר היום: אני לא מוכן לשרת, אני תומך בו בלב שלם". זה היושב-ראש החדש, בקרוב, של מפלגת העבודה. איפה הן היו כשבוגי יעלון אמר: חובתנו לא לציית, או כשאהוד ברק אמר: אנחנו לא נשרת?
ברור, אסור להשוות – – –
אדוני היושב-ראש – – –
אדוני ראש האופוזיציה, אני צריך את עזרתך. דיברתי על הסרבנות. דיברתי על אותה צביעות שיש פה, שמצד אחד פועלים מהר, מצד שני מתעלמים או מגבים – ופה אני צריך את עזרתך, אדוני ראש האופוזיציה, חבר הכנסת לפיד. ראיתי שגם אתה הזדעקת בגלל אותו חייל מילואים ואמרת שזאת סרבנות, אבל זה קצת בלבל אותי, כי רק לפני שנה אמרת: הם לא סרבנים, אלו פטריוטים שנלחמים על המדינה. אני צריך שתסביר לנו שוב.
אתה עולה אחריי.
כשאלה סרבנים שמשרתים אינטרס פוליטי צר, הם פטריוטים? איך זה עובד פה?
אם זה לא משרת את האינטרס הציבורי, צריך לגנות?
כשזה נוח, הם פטריוטים.
זה כן נכון. אתה עכשיו גינית את אותו סרבן, ולפני שנה אמרת שהסרבנים האלה הם פטריוטים.
אני רוצה להגיד לכם לסיום – – –
משפט אחרון. אני רוצה לסיים.
אני רוצה לסיים. חברים – משפט.
אני רוצה לסיים, חברים – משפט.
סרבנות היא אסורה וצריך להוקיע אותה ולא לעודד אותה, ולא משנה מאיזה צד היא מגיעה. אבל אל מול החוק אנחנו לא שווים, אנחנו סוג ב'. תודה רבה.
956 מילים של אופיר כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.