חזית המלחמה בצפון והמחירים חסרי התקדים לאזרחים

אדוני ראש הממשלה, אני לא ביביסטית, אי-אפשר לחשוד בי בביביזם. אבל אתה לא רוצה ביביסטים, כי אתה אדם שהוא ראש ממשלה שפתוח לכל ביקורת.

מה שמדהים, מה שמדהים – תראה מה זה. אני אדגים עכשיו לאופוזיציה, שעסוקה בשקרים, עובדות על איך מתנהל ראש הממשלה שפתוח לביקורת. זה – 1; 2. ראש ממשלה שספג כתב אישום ולא אפשר לנו לומר מילה, אבל מילה, כנגד מסמוס ומיטוט התיק שלך וכנגד הרדיפה הפוליטית שעשו לך על חשבון הימין.

אז בואו נדבר על ביקורת. הרי הבייס הימני דרש מראש הממשלה לבצע רפורמה משפטית. לא הייתה במה שלא דיברתי בה על הרפורמה וכמה היא נחוצה, וכמה היא נחוצה להפרדת רשויות, וכמה היא נחוצה לכיבוד הריבון באמצעות נבחריו, כמה מי שקובע מהו חוק חייב להיות נבחרי העם ולא בג"ץ שיפרש ויבטל חוקים. זה היה לי טריוויאלי כמו האוויר שאני נושמת. מקום שבו ראש הממשלה, שגם הוא מבין את החשיבות שבזה, אבל הוא ראה, הוא ראה – – –

ראש הממשלה ראה שמחַדלים את העם – אומנם על יסוד שקרים, כי מה שעשתה האופוזיציה ומה שעשה השמאל הרדיקלי בישראל זה תזמורת ממומנת של שנאה בלתי רגילה – ראש הממשלה נתניהו, במקום לצאת החוצה ולומר: חבר'ה, תפסיקו עם השקרים הללו ומייד וזה לא עובר אותי, אמר: רגע, סטופ, לא רפורמה. בואו נתקדם. למרות הבייס, הפסיק את הרפורמה אחרי חודש וחצי. אני אמרתי לכם את זה בכל במה.

רגע. אנחנו רצינו ממשלה נורמלית. ממשלה נורמלית מבקשת – – –

לא מפריעים לי הרעשים שם, זה זמזומים בשבילי. חברי הכנסת מבקשים להעביר את היועמ"שית מיארה מתפקידה, כי מיארה מונתה על ידי גדעון סער, מינוי פוליטי, וגרוניס, נשיא בית המשפט העליון, אמר עליה שהיא איננה מתאימה לתפקידה, כי לא יכול להיות מצב שבראש מערך התביעה הפלילית תעמוד גברת שלא נגעה בתיק פלילי מימיה – אמר גרוניס, לא גוטליב. אבל נתניהו אמר: לא לא לא, אם מישהו יגיד שזה בגלל התיק שלי – לא. אנחנו לא מפטרים את מיארה.

רגע, לא נגמר. גלנט מנצל את העובדה שנתניהו, ראש הממשלה, נמצא בחו"ל, עושה לו מארב, מכנס מסיבת עיתונאים וחותר תחת כוונת הממשלה כולה לחוקק את חוק הסבירות, שמה הוא? כלום ושום דבר, אבל הייתה לו חשיבות גדולה לא להיכנע לפרוטקשן של השמאל הקיצוני. מה עושה נתניהו, מפטר את גלנט? לא. נותן לו את האפשרות להתחרט. למה? כי הוא מסתכל על כל העם.

אגב, יותר קל להיות קיצוני כמוני בהקשר הזה, כי אין אצלי second chance. מי שחותר תחתיי, לא צריך להיות פה. מי שחותר תחת מדיניות העם, לא צריך להיות פה. מי שחותר תחת עקרונות הממשלה, לא צריך להיות פה. אבל נתניהו לא קיצוני, נתניהו ממלכתי.

עכשיו, קבלו ביקורת שנתניהו סופג במהלך המלחמה. הרי אנחנו כל הזמן מעבירים ביקורת. אנחנו רוצים מצור על עזה, נכון? רוצים מצור על עזה. אבל כולם אומרים לנו: ארצות הברית, ארצות הברית. ואנחנו אומרים: מצור על עזה, יהיה מצור על עזה – נגיע לחטופים. ארצות הברית, ארצות הברית – נתניהו, למרות רעשי הרקע הקשים של הבייס של הימין, שלי ושל כמותי, לא מטיל מצור על עזה; פותח את המצור. אחר כך אנחנו אומרים שלא נכניס דלק, ויש לחץ גדול על ראש הממשלה מכל כיוון, אבל נתניהו, ראש הממשלה, מסתכל בזמן אמת, מתחשב ברעשי הרקע השונים. אני לא מקנאה בכלל, אדוני, עם מה אתה מתמודד. לא מקנאה. נכנס דלק.

ארצות הברית מתערבת לנו בחימושים; ארצות הברית מתערבת לנו בשיטות הלחימה. הכי קל לומר בפה מלא שאנחנו נלחמים בדרך שנראית לנו, אבל צעד-צעד נתניהו מקבל ביקורת, כי הוא שומר על עם ישראל. ואל תתבלבלו, אמרתי לכם שאני לא ביביסטית. יש לי הרבה ביקורת. אני הרבה יותר נוקשה, אני מאמינה ש"עם לבדד ישכון" במובן הכי בסיסי שלו, ואני מאמינה שצריך יד חזקה מאוד מאוד על ההדק.

אבל רגע, אני חייבת לומר לכם עוד משהו. נתניהו יכול היה לעמוד ולומר פה בפה מלא: רבותיי, נרדפתי. כשהתחיל המשפט של נתניהו, של ראש הממשלה – אדוני, סליחה שאני אומרת את השם שלך, ככה טבוע בי בעניין שבשגרה, זה לא מחוסר כבוד, כידוע. כשהתחיל המשפט של נתניהו, אמר ראש הממשלה: לא היה כלום. הוא אמר את זה מהמקום האמיתי שלו. כל אחד אומר: אז הוא אמר. נתניהו הוא לא עורך דין, אבל הוא חכם, ויש לו את הפעילות תמת הלב שלו בהקשר הזה. מה הוא יכול לומר חוץ מ"לא היה כלום"?

עכשיו, תקשיבו טוב טוב למה שאני אומרת לכם: דינה זילבר – – –

אם אפשר לתת לי עוד דקה, כמו – – –

אוקיי. אני רוצה רק – זה חשוב שישמעו. דינה זילבר, אדוני, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייני ניגוד עניינים – לפני הגשת כתב האישום נגדך הכינה חוות דעת למבקר המדינה, ובהתייחס לאירועי כתב האישום רשמה שגם בהינתן טענה של ניגוד עניינים בהקשר לבזק לא דבק רבב במעשיך והחרית-החזקת אחרי הדרג המקצועי. לידיעת כולם, הפרקליטות הסתירה את חוות הדעת הזאת מההגנה, ועל פי חוק חופש המידע זה נודע במהלך המשפט. תיק השוחד נפל מזמן. ביקשנו מנתניהו לדבר על זה, להסביר את הרדיפה – לא, לא להשתמש בתיק שלי, זה לא שיקול, ואני לא מוכן.

זה ראש הממשלה נתניהו. ואתם עומדים פה ואומרים את הדברים המבזים, החצופים הבאים, אתם מאשימים אותו. באמת צריך להיות רע לב, ערל לב, לומר שנתניהו ראש הממשלה והממשלה לא עושים הכול להשבת החטופים. חשבתי, אולי האופוזיציה – אולי, אולי באמת תבוא ותאמר כאן: סנוואר רצח, סנוואר אכזרי, סנוואר טבח, סנוואר התעלל, ארגון הטרור ההזוי הזה גמר בנו ורצח בנו. אתם יודעים מה ראש הממשלה, ברוב אצילותו – – –

אני מסיימת, מסיימת. ברוב אצילותך, אדוני ראש הממשלה, ביום פרוץ המלחמה, למרות שגילית שלא עדכנו אותך בלילה על חשד לתקיפת שני קיבוצים, באצילותך – לא שמעת את דבריי, לדוגמה – למען שלמות השלווה החברתית בישראל השארת את הרמטכ"ל, השארת את ראש אמ"ן, השארת את ראש השב"כ, השארת את הרמטכ"ל בתפקידו.

אז אני יכולה רק לומר לסיום, רבותיי: "הן הדרך עוד נמשכת", כמו שאומר יורם טהרלב, "ויגיע אל סופה רק מי שלא יפסיק ללכת". אדוני, הרם ראש, הובל אותנו לניצחון. אתה מסוגל להוביל אותנו לניצחון. אתה יכול לעמוד בכל הביקורת, בכל רעשי הרקע. אתה סופג את הביקורת, אתה עומד בה בכבוד. אנא, הובל אותנו בעוצמתך, באומץ שלך, לניצחון אויבינו בחזיתות השונות.