אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת וחברות כנסת נכבדים, במציאות הקודרת הזאת שלנו – הרבה בזכות חוסר המשילות שלך, אדוני ראש הממשלה – אנחנו נמצאים בסיטואציה מאוד קשה. תרשה לי רק לצטט שיר שלימדה אותי המורה לזמרה בירוחם בכיתה ז'. יצא תקליט של יגאל בשן, אתם זוכרים? "אלף שיר לצפון, מגולן עד חרמון" – אתם זוכרים איזה שיר אופטימי? "נזמר והשיר יעפיל לעמון, יהדהד עד מדבר השממה".
זה קורה בתקופתך – לא אלף שיר לצפון, אלא עשרות אלפים של תושבים מפונים בזמן ממשלתך; לא אלף שיר לצפון, אלא אלפי עסקים שקרסו בצפון בזמן הממשלה שלך; לא אלף שיר לצפון, אדוני היושב-ראש, אלא מאות, עשרות אלפי תלמידים שב-1 בספטמבר הבא – גם אז הם לא יהיו בבתי הספר שלהם, כמו שביקשנו ממך להודיע. אבל מי העלה את ההצעה? ראש האופוזיציה, אז למה שתקשיב? כי אם היית היום אומר: ב-1 בספטמבר בשנה הבאה הילדים יחזרו, לאנשים האלה הייתה תקווה, אבל גם את זה אתה לא יכול להגיד. הפכת את עכו ונהריה לגבול הצפון החדש, צמצמת את הריבונות והמשילות בצפון – חבריי מהליכוד, תקשיבו; נתווכח אחר כך, אבל תקשיבו לעובדות – והפכת את תושבי הצפון לפליטים בארץ שלהם.
אין לך אפילו יכולת לנהל את המלחמה הזאת. אדוני ראש הממשלה, צר לי שאני אומר את זה – אני לא חושב שיש ציוני שהיה רוצה לעמוד כאן ולהגיד את זה לראש ממשלתו – אבל כלו הקיצין. תקשיב לאזולאי, ראש המועצה במטולה, תקשיב לרונן בנהריה, תקשיב לראשי המועצות, ולא ללכת אליהם לחמש דקות. שב איתם כל יום, תקרא להם כל יום. הם תושבי המדינה שמרגישים פליטים.
ולכם, תושבי הצפון, אני רוצה לברך אתכם על מה שאתם, על זה שאתם הציונות המתחדשת. עימכם הסליחה. לא מגיעה לכם ממשלה שכזאת, מגיע לכם הרבה יותר טוב. נגיע לשם. אני מאוד מקווה שנחזיר את התקווה לצפון. תודה רבה, אדוני.
291 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.