חזית המלחמה בצפון והמחירים חסרי התקדים לאזרחים

תודה רבה. אדוני יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, אחריות. "אחריות זה לשאת באחריות. כשהכישלון במלחמה הוא כל כך רחב, כל כך יסודי, כשהמחיר כל כך יקר, כשחלקים של הארץ נתונים יום-יום במשך שבועות באש טילים, הצעד ההכרחי המתבקש הוא החלפתו של ראש הממשלה שכשל". דמיינו את אותם משפטים ואותן מילים רק בקול בריטון – אלו הם דבריו של ראש הממשלה נתניהו. נאה דורש נאה מקיים. בבקשה, אדוני ראש הממשלה, קח אחריות.

אחריות היא לא דבר שצריך לקחת; היא מעצם טבעו של התפקיד, מעצם מוסריותו של האדם, מעצם ההבנה שלו לערכים ולכובד המשקל שהוא נושא על כתפיו. רבים, אולי מיליונים, במדינת ישראל, וגם יהודים, מלא, בכל העולם, מושפעים היום מההחלטות, מהערכים ומהמוסר של ראש הממשלה.

במקום לקחת אחריות במהלך שמונה חודשים – ואנחנו לא סופרים את השנה הארורה שעוד הייתה כאן קודם לכן, עם ההפיכה המשטרתית – אנחנו שומעים במקום זה נאומים חוצבי להבות, שיכולים לאחד את העם ואת האומה בשלב כל כך קשה של מלחמה – מלחמות יכולות לאחד את העם, והינה, הן לא. שומעים כאן יום אחרי יום דברי רהב, דברים ריקים, סיסמאות, שהתחילו עוד כאן במליאה עוד לפני המלחמה ב"מעשה בחמישה בלונים" מזלזל בחברי הכנסת, בראש האופוזיציה, כי לא ראו ולא שמעו את האזהרות, כי אף אחד לא בא ומשך בדש המעיל.

במקום לאחד ולומר לציבור המפוחד שקיים היום במדינת ישראל את האמת, אנחנו שומעים סיסמאות כמו הניצחון המוחלט; כפסע לקראת הניצחון המוחלט. אדוני ראש הממשלה, האם אנחנו כבר כפסע? בוא תגיד לנו עכשיו, שנדע כולנו מה זה הפסע הזה, שנדע לספור, שנדע להעריך, שנדע לעשות איזושהי ספירה לאחור.

אבל הספירה לאחור היחידה שיש כאן זה רק הזמן האוזל של החטופים. מה תגיד לנעמה? מה תגיד ללירי, לקרינה, לדניאלה, לאגם, התצפיתניות שלנו, של צבא ההגנה לישראל – שנשבו בשבי החמאס? שנמצאות שם במרתפים? שההורים שלהן זועקים מעל כל במה אפשרית ומקבלים פה אוזניים ועיניים סגורות ואטומות? ולעוד 220 חטופים, בשר מבשרנו, בשר מבשרה של מדינת ישראל, שהפקרתם ונטשתם כל יום, כי לכם יש זמן? להם אין זמן. זה עליכם, זה על מצפונכם. וכבן של היסטוריון, ככה תיכתב בדפי ההיסטוריה, בפרק האחרון של כהונתך, בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל.