חנוך דב מלביצקי: חזית המלחמה בצפון והמחירים חסרי התקדים לאזרחים

תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, לפני שאתחיל, אני חייב רק להתייחס למה שאמר חברי מאיר כהן. באמת כלו כל הקיצין. כלו כל הקיצין לשמוע פעם אחר פעם את עלילת הדם שלכם כאילו רק אתם רוצים את החטופים. כלו כל הקיצין לעמוד פה ולדבר על דשדוש ולדבר על כל הדברים האלה כאשר החיילים שלנו נלחמים. כלו כל הקיצין מהדמורליזציה, מהדוברות הישירה של חמאס שאתם מבצעים מדי יום.

מאיר כהן (יש עתיד): חוצפה. מחוצף שכמוך – – – קשקשן שכמוך – – –

מדי יום אתם מבצעים. מדי יום. תתביישו לכם.

דבי ביטון (יש עתיד): מה עם הילדים שלנו – – –

היו"ר אמיר אוחנה: חבר הכנסת – – –

מאיר כהן (יש עתיד): אל תטיף לנו – – –

אני אטיף היום ומחר ועד שלא תשנו את דרככם הרעה. עד שלא תפסיקו להיות גיס חמישי, אתם תשמעו את זה. איבדתם לחלוטין את הגבול. איבדתם את הרסן לגמרי.

דבי ביטון (יש עתיד): בצבא – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד): אתם איבדתם את הגבול. אתם איבדתם את הגבול – – – רצועת ביטחון בתוך המדינה – – – בגללכם, בגלל הרפיסות שלכם.

היו"ר אמיר אוחנה: רבותיי, רבותיי, אני עצרתי את הזמן. עצרתי את הזמן.

דבי ביטון (יש עתיד): – – – תסתכל – – –

היו"ר אמיר אוחנה: אני אומר לכולם – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד): זו האחריות שלכם.

היו"ר אמיר אוחנה: אני אומר לך, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, די.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד): שלא יטיף לנו מוסר.

רם בן ברק (יש עתיד): אדוני היושב-ראש – –

היו"ר אמיר אוחנה: לא, לא להפריע.

רם בן ברק (יש עתיד): – – הוא קורא לנו גיס חמישי, זה נראה לך לגיטימי?

מה שאמרת זה לגיטימי?

היו"ר אמיר אוחנה: אני לא חותם על כל מילה שכל אחד אומר על הדוכן.

מה שאומר ראש הסיעה שלך יום אחרי יום זה לגיטימי?

רם בן ברק (יש עתיד): בושה וחרפה.

קריאות: כן.

דבי ביטון (יש עתיד): אז חבל שהוא לא ראש הממשלה – – –

הוא לא יהיה ראש הממשלה בחיים. תרשמי: לא יהיה ראש הממשלה בחיים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד): – – – אזרחי ישראל – – –

דבי ביטון (יש עתיד): 2024 חרותה לנו בדם.

אושר שקלים (הליכוד): חס וחלילה.

קריאות: אוה, אושר שקלים – – –

היו"ר אמיר אוחנה: תני את הדף של הקריאות. תודה. טוב, רבותיי, מוקדם מדי בשביל זה, אבל אני מתחיל בקריאות משני הצדדים.

דבי ביטון (יש עתיד): חזרתם מהחופשה – – –

היו"ר אמיר אוחנה: נא לשמור על השקט. תודה. חברת הכנסת ביטון.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד): בושה.

היו"ר אמיר אוחנה: תודה. בבקשה.

בספר במדבר, פרק כ"ג, פסוק ט', כתוב: "כי מראש צֻרִים אראנו ומגבעות אשורנו, הן עם לבדד ישכֹּן ובגוים לא יתחשב". אולי בניגוד לנטייה הטבעית לפרש את הפסוק ככזה שמאפשר לנו לא להתחשב בגויים, הרי שרוב המפרשים – שטיינזלץ, "העמק דבר", ואחרים מסבירים שאנחנו הם אלה שלא נחשבים בין העמים, ובמילים אחרות, אנחנו לא חלק ממשפחת העמים. רבי יהודה לייב אשלג, הידוע כ"בעל הסולם", כותב בכתבי הדור האחרון כך: ישראל שנואים מכל האומות, אם מטעם דת, אם מטעם גזע, אם מטעם קפיטליזם, אם מטעם קומוניזם, אם מטעם קוסמופוליטיזם וכו', כי השנאה קודמת לכל הטעמים, אלא שכל אחד פותר את שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו. אירועי האג האחרונים אינם יותר מתזכורת כואבת שאכן איננו חלק ממשפחת העמים, ושהשנאה אלינו באה built-in בהתאם למשנתו של השונא.

אנחנו יכולים להיות צודקים מעבר לכל ספק סביר, לשאת על גבנו את עולה של מערכת משפטית פרוגרסיבית עד כדי טרלול, להעניק יחס אולטרה-אנושי לאויבינו המרים ביותר ולהילחם את מלחמותינו באופן המוסרי בעולם – כל זה לא משנה. יאנסו את בנותינו, יערפו את ראשי התינוקות שלנו, יפתחו אנשים בחיים מלמטה למעלה, יצהירו על כוונתם לרצוח את כולנו פעם אחר פעם – גם זה לא ישנה; חלקנו הוא לא עם משפחת העמים. לאומות העולם זה ברור באופן טבעי ברגש, לנו עדיין לא. הניסיון להיות חלק מעולם נאור, כביכול, רק מדרדר את מצבנו הבין-לאומי. ערכיהם אינם ערכינו, ייעודם שונה משלנו. נרצה או לא, מעולם לא היינו כמוהם ולעולם לא נהיה.

במאמר על דמותה של החברה והמדינה כותב דוד בן-גוריון כך: מדינת ישראל אינה דומה לשאר המדינות בעולם ואין היא רשאית להסתפק בצורכי השעה. אין היא אך ורק מטרה לעצמה אלא גם אמצעי לייעוד ההיסטורי של האומה העברית כולה, ומערכת חוקיה צריכה לשמש את ייעודה של המדינה לא פחות משהיא צריכה לשמש את קיומה של המדינה. ייעוד זה, אפשר להגדירו בשני פסוקים קצרים: א. קיבוץ גלויות; ב. ואהבת לרעך כמוך.

צריך להתעורר על החיים שלנו ולהפסיק לנסות ולהיות מה שאנחנו לא, להפנים ולהתיישר לפי הערכים שלנו והייעוד שלנו, ולא כלפי מה שזר ולא שייך אלינו. מדינת ישראל ניצבת בפני תהליך בנייה מחדש, על כך אין מחלוקת. עלינו החובה לבנות את מדינת הלאום של העם היהודי ככזאת שיכולה לעמוד בפני ייעודה והאתגרים הלא-פשוטים שעומדים בדרך. תודה רבה, אדוני.

489 מילים של חנוך דב מלביצקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.