קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
היושב-ראש, איזה תקציב היה ראוי שיביאו לישראל בזמן מלחמה? את תקציב השיקום של ישראל, התקציב שלא נכתב עוד. בתקציב השיקום של ישראל הממשלה חושבת על איזו מדינה צריכה להיות פה אחרי האסון הכי גדול שהיה לנו, השבר הגדול, החורבן והמלחמה. הרי גילינו שמה שלא עובד בשגרה לא יעבוד בחירום, ולכן התקציב צריך להיות כזה שבונה, שמתקן, שמרפא. היינו מורידים, בלי שום שיקול פוליטי, ומתוך אחריות לאומית הדדית וקולקטיבית את כל מה שמיותר – את התקציבים הקואליציוניים, המשרדים המיותרים, תקציבים סקטוריאליים ואלו שעומדים הפוך לחזון המדינה ולאחריות המדינה, כמו התוספת שניתנה ממש עכשיו על סך 20 מיליוני שקלים לתקציב שמבקש למנוע מצעירים חרדים להתגייס או להיכנס אל שוק העבודה, כי בתקציב שהיה צריך להיות כאן זה היה מופרך מהיסוד שהמדינה תתקצב סיוע בהשתמטות ובהימנעות מכניסה אל המשק והכלכלה.
לאחר ניכוי כל המיותר היינו מחליטים איפה הכי נכון לשקם בעת הזו, עבור כולם ואלו הזקוקים לכך. למשל, שיקום מסיבי אמיתי של מערך בריאות הנפש, שנותן באמת הסכם שכר ראוי, שמתמודד עם ההזנחה והייבוש. המדינה הזו בטראומה לאומית, ועלינו להכיר בחובה שלה לריפוי הנפש ותיקון ההזנחה ארוכת השנים. זו לא הוצאה, זו השקעה.
יושב-ראש הכנסת, עצור, עצור. אני לא יכולה ככה.
או את התקציב שהיה מתקן עשור של הבטחות ללא כיסוי עבור תושבי הצפון; את מינהלת התקומה של הצפון, שלא קמה בתקציב הזה, וזה כתם על התקציב הזה ועל כל הממשלה הזו. מה היה צריך להיות במינהלת הזאת? כל מה שהובטח לפני – חיזוק והתחדשות מבנים, פיתוח תעסוקה, תיירות ויזמות, האוניברסיטה בתל חי, שיקום חקלאות הצפון, יצירת תשתיות שבאמת יצמצמו את הפערים.
כבר כיום ישראל נמצאת בהוצאה אזרחית נמוכה בהרבה מהנדרש, ב-170 מיליארד שקלים בשנה. הגדלת ההוצאה האזרחית על שירותים לכולנו היא הדבר הכי מתבקש עוד לפני המלחמה, אבל כיום זהו צורך קיומי שמכונן מחדש את הקשר בין המדינה לאזרחיה.
היה צריך לייצר סדרי העדיפויות ברורים ולא מגמגמים ולא שקריים. היינו צריכים לראות איך סוף-סוף, ותחת המצב הלאומי, המונופולים הם שנכנסים תחת האלונקה ולא מעמד הביניים והשכבות המוחלשות, שהקיצוצים יורגשו על בשרם. במקום פירוק הריכוזיות – טיפול במונופולים ויצירת מצב שבו לא יעזו להעלות מחירים בזמן מלחמה אלא יורידו – כן, יורידו – מחירים, שגם ככה גבוהים בכ-35% מהסל הממוצע באירופה. במקום זה הם מעלים מחירים.
200,000 עקורים מחייבים אותנו להכיר במשבר הכלכלי הכי חמור שיש במדינה – משבר הדיור, שבסופו של יום נוגע לרובנו ומעיב עלינו. שיקום הזכות לקורת גג – כה בסיסי, כה נעדר מהתקציב המנותק הזה. ממשלה שהתרגלה שהציבור עושה בשבילה את עבודת המדינה, שמנסה להביא לעוד מינויים פוליטיים גם בעת הזו, למרות הריקבון העמוק שהם החדירו במערכות הציבוריות עד כה.
התקציב הזה יכול היה להיות אחרת, כזה שנותן תקווה לשינוי סדרי עדיפויות, לצמיחה, לרווחה, להשקעה בנו האזרחים. לציבור אני רוצה לומר: זה יכול היה וצריך היה להיראות אחרת. מגיע לכולנו שיקום עמוק של המערכות, השירותים החברתיים והציבוריים ואיכות חיינו. דווקא בזמן המלחמה, כשצריך לדאוג לצמיחה ולפריון ביום שאחרי. עוד נביא את היום.
463 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.