קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברגעים הקשים והמתמשכים שעוברים אזרחי מדינת ישראל, אני בוחרת להשמיע את הקולות החבויים בשולי השיח בחברה הישראלית – האוכלוסיות המיוחדות שהפגיעה בהן היא פגיעה בשכבות החלשות; משפחות עם צרכים מיוחדים שמתמודדות עם קושי, שבעיניכם אינן זכאיות לחיים כדאיים בערך שווה.
אני רוצה להקריא בפניכם את דבריו של עמית, אביו של עמית: "נעים, יכול, מבין". משפט קצר ופשוט, אך כשילד עם צרכים מיוחדים כותב אותו בשיעור הקלדה עם חברים יש לו משמעות אחרת ומרגשת. והמשפט הזה הוא של יואבי שלי, מתבגר בן 19 עם אוטיזם עמוק וקשה, שמבטא את עצמו, דעותיו והשקפת עולמו באמצעות הבעה בהקלדה. כך הוא למעשה מתקשר בחייו היום-יומיים. הוא פחות מתקשר ואומר מילים ברורות, כמו לאכול, לאוטו, לטייל, שניצל, מים, פיפי, להתקלח. יואב הוא נער מתוק שמאוד אוהב לחבק, לצחוק ולטייל. יואבי הוא מורה לחיים שנותן לי את הכוח לעשות בשבילו ולמען החברים שלו כדי שנשמיע את קולם, כדי שיקבלו את מה שמגיע להם כחלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית.
אני גם אשמיע לכם, בבקשה, את מכתבה של נורית, אימא של אמילי, בת 20 עם אוטיזם, וחיילת היום ב"שווים במדים": הבחירה אם ליפול לבור שנפער או לקום הביאה אותי להיות הפה של אלו שלא תמיד יכולים להשמיע, וכן, אלה ההורים. שתי דאגות עיקריות המלוות אותנו, המשפחות המיוחדות: האחת, מה יהיה אחרי מערכת החינוך כשהיא מסתיימת. והדאגה העיקרית – מה יקרה עם ילדינו כשלא נהיה פה? שוויון הזדמנויות וזכויות עבור ילדינו גם היום רחוק מלהיות במקום הראוי. הביורוקרטיות האין-סופיות, המתישות, שאנו, המשפחות, עוברות במסע שלא נגמר. אני מייחלת שיבוא יום ונהפוך שווים.
חבריי, אני שואלת אתכם, התקציב שהונח מיטיב עם משפחות מיוחדות? האם הם נחשבים בעיניכם רק מספרים יבשים וטבלאות? עקרונות הצדק החברתי חורץ את גורל המיוחדים – – –
האם אנחנו יכולים לוותר על כאבי הצמיחה העצמית של האנשים האלו? ממשלת ישראל בוחרת להפיל על כתפינו את העול והאחריות – –
– – להעניש את אלה שנמצאים בשכבות החלשות. אינכם ראויים לעם הזה. התקציב לא מביא שום בשורה. מדובר באוסף של גזרות בתקופה קשה ביותר. תודה.
326 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.