הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 25), התשפ"ד–2024

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, על התקציב הגרוע כבר דיברתי. אני רוצה לדבר על המעשים הכי גרועים שיכולים להיות שהממשלה הזו מובילה בנגב. שאלתי היום את שר השיכון על הריסות הבתים, והוא השיב, והתשובה שלו, אני לא יודע אם זו בורות או זו אטימות. שר שיכון שאתה שואל אותו: בזמן מלחמה, בזמן חירום, הורסים בתים לאנשים, מחלקים צווי הריסה בנגב; הוא אומר לך: זה החוק. אתה שר השיכון. אתה צריך לשאול את השאלה הנכונה: למה האנשים האלה לא יכולים להוציא היתרי בנייה? זו השאלה שצריכה להישאל. לא צריך להרוס את האנשים. צריך להסתכל על המציאות ולתת פתרונות לאנשים. לאנשים האלה מ-1948 עד היום לא הייתה שום אפשרות לפנות לוועדה או לכל מוסד תכנוני ולהוציא היתר.

והדבר היחידי שהממשלה, גם הממשלות הקודמות, יודעת לעשות הוא רק להרוס. והשאלה שצריכה להישאל היא למה המציאות הזו. אני רוצה להגיד לכולם שהמציאות והאי-הכרה ביישובים הערביים הבדואיים בנגב באה מתוך תפיסה של תכנון מפלה לרעה. זה תכנון בנגב ליהודים, וזה תכנון לערבים הבדואים. התפיסה לגבי היהודים בנגב היא מינימום יהודים על מקסימום קרקע, ומקסימום ערבים על מינימום קרקע.

אני רוצה לתת שתי דוגמאות לתפיסה הגזענית בתכנון. יש את המועצה האזורית בני שמעון, ויש את המועצה האזורית מרחבים. אתם יודעים כמה תושבים יש במועצה האזורית בני שמעון? 12,000 תושבים. 13 יישובים. מה השטח שלה? 372,000 דונם. במועצה האזורית מרחבים – –

– – 17 יישובים ו-585,000 דונם. באים ואומרים שהבדואים פולשים, שהבדואים משתלטים על הנגב, והתפיסה האמיתית, המציאות האמיתית בנגב – –

– – היא שמי משתלט הוא התכנון גזעני, שרואה את הבדואים לא כאזרחים שווים אלא כאנשים זרים. המציאות הזו צריכה להשתנות. צריך להסתכל על כולם בתפיסה אזרחית שוויונית. תודה רבה.