קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, אדוני השר, האמת היא שהכינו לי נאום שמפרט את כל התקלות – זה מה שרציתי להגיד, טלי – שמפרט את כל התקלות בתקציב הזה: את העובדה שאזרחי מדינת ישראל חיכו 17 ימים על מנת שהתקציב סוף-סוף יגיע לכנסת. אני ישבתי פה והקשבתי, ואני מבין רק דבר אחד: הממשלה הזאת תקועה ב-6 באוקטובר. היא תקועה במחשבה איך שומרים על הכספים הקואליציוניים, היא תקועה במחשבה איך שומרים על הממשלה, היא תקועה במחשבה איך שומרים על הכיסא, היא תקועה במחשבה רק על עצמה.
בינתיים, מאז 7 באוקטובר אנחנו במדינת ישראל נלחמים מלחמת קיום אמיתית, מלחמה שמצריכה אותנו לשנות את כל התפיסות שהיו פה קודם. אנחנו הבנו את זה, מדינת ישראל הבינה את זה, חיילי צה"ל הבינו את זה, כולם הבינו את זה. מי היחידים שלא הבינו את זה? ממשלת ישראל. חיילים יושבים עכשיו במארבים, קופאים מקור, ולא יודעים אם הפיצוי של העסקים שלהם יגיע, לא יודעים אם הם יקבלו את המענקים שלהם, לא יודעים אם הם יוכלו לשלם על החוג של הילדים שלהם בסוף החודש. ואתם יודעים למה אני יודע את זה? כי כל היום אני מתעסק בפניות ציבור של מילואימניקים שלא מקבלים שום דבר חוץ מקמפיינים שהממשלה הזאת עושה על הגב שלהם.
אז אני רוצה לומר מפה: איך אתם לא מתביישים להחזיק משרדי ממשלה מיותרים, שעולים למדינה הזאת מיליארדים? איך אתם לא מתביישים להחזיק כל כך הרבה שרים שלא עושים כלום? מה עושים כל הנורבגים בכנסת הזו, כשהכול מגיע לפה בהסכמה והכול מתנהל בחירום כבר ארבעה חודשים? מה אתם עושים עם כל המיליארדים האלה? אני אגיד לכם מה אתם עושים: אתם מעלים מיסים למדינת ישראל – עכשיו אתם מעלים את הבלו על המים, על הדלק, מעלים את המיסים על מוצרי המזון. שר החקלאות נמצא פה, אז אני יכול לפנות ישירות גם אליך: אדוני שר החקלאות, תראה בתקציב שאתם מביאים איזו עליית מחירים מטורפת יש על אזרחי מדינת ישראל בזמן הכי קשה שהיה במדינה. במקום לעצור ולהגיד: רגע, אנחנו נביא ממשלה מקצועית, ממשלה חכמה, נביא אנשי מקצוע שיסבירו לנו במה אפשר לקצץ, כמו שהיה עושה כל מנהל חברה נורמלית, אתם עושים בדיוק ההפך – אתם אומרים: הכסף לא שלנו, הוא של הציבור, אז הוא לא מעניין אותנו; אנחנו נשתמש בו כמה שיותר, נעשה בו מה שבא לנו. אבל זה צריך להיות בדיוק ההפך, כי אם היו עושים מכרז על לנהל את המדינה המדהימה הזאת והיו אומרים: יש פה 600 מיליארד שקל בשנה ומאות אלפי עובדים, אז מי שהיה ניגש למכרז הזה היו האנשים הכי טובים בעולם.
משפט אחד אחרון, אדוני. הייתם רואים את ה-the best של ה-the best, הקרם דה לה קרם, באים לנהל את המדינה הזאת. אבל מה לעשות, כשמדובר בכסף ציבורי ובמשרה שלא צריך בה שום כישורים בשביל לנהל את הדבר הכי טוב שיש בעולם, שנקרא מדינת ישראל, אז באים אנשים בינוניים שמקבלים החלטות גרועות, ומי שמשלם על זה הוא הציבור של מדינת ישראל.
457 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.