קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני אנסה לדבר ברשותכם על קבוצה לא גדולה אבל מאוד מאוד משמעותית בחיינו, שאנחנו אפילו לא מבינים את החשיבות שלה, על משפחות של אנשי הקבע. המשפחות האלה משלמות מחיר אישי מאוד כבד, כי במלחמה, וזה ברור, אנשי הקבע נכנסו לקרב ראשונים, וכנראה שהם יסיימו אחרונים. זה תפקידם, זו המחויבות שלהם, זה הייעוד שלהם. אבל מאחורי כל איש קבע יש משפחה, יש אישה, יש ילדים – לרוב זה נשים וילדים – שגם כך בחיי השגרה – מבחירה, צריך להגיד את זה – החיים שלהם היו טיפה שונים מחיי משפחה רגילים, אבל עכשיו, במלחמה, זה השתבש לחלוטין. גם המעט שאותם אנשי הקבע יכלו לעזור ולתרום למשפחות שלהם כרגע לא קיים, וכנראה לא יהיה קיים גם עוד הרבה מאוד זמן.
הקבוצה הזאת לא גדולה, לא שומעים אותם כל כך, לא רואים אותם כל כך, אבל היא קיימת, ואני פשוט לא מצליחה להבין למה שר הביטחון ומשרד הביטחון לא מגויסים לעזרתם. זה לא כסף גדול. זה אפילו לא הטבות, זה איזשהו יחס, איזשהו "אנחנו רואים אתכם", שאפשר באמת בדברים הקטנים, הלא-משמעותיים, להקל משמעותית על אותן משפחות, על אותן נשים. כי איך אנחנו תמיד אומרים? בלי עורף אין צבא. אין, אי-אפשר.
אותם גברים – לרוב זה גברים, אבל יש גם נשים – שכרגע הם בחזית צריכים לדעת שבבית הכול רגוע ושקט והכול מתנהל. זה נותן את הביטחון. וכרגע, באמת, זה מרגיז וכואב. עם כל הניסיונות שלי ושל פנינה תמנו שטה ולימור, ועזרה של חבר הכנסת אייכלר וחבר הכנסת ביטן – קיר אטום. אני מבינה ששר הביטחון מאוד עמוס. אני מכירה את המציאות. אבל עדיין, עדיין זו חובתכם, זו האחריות שלכם. זה לא המשרתים עצמם אבל זה המשפחות שלהם, וזו חובתכם המוסרית ממדרגה ראשונה לפתוח את הלב והראש ולמצוא פתרונות.
ולא מדובר פה על כספים מטורפים, שאתה יודע, אדוני היושב-ראש – כן, אני יודעת שצריך לספור כל שקל, אבל עדיין – – –
אבל עדיין אני פונה מפה לשר הביטחון, ללשכה שלו, לצוות שלו: תראו אותם. אנחנו פה בכנסת מגויסים כולנו, עושים כל מה שאנחנו יכולים, אבל אנחנו גם מצפים מכם לאיזושהי התייחסות ואיזושהי אוזן קשבת לאירוע הזה. תודה רבה.
340 מילים של יוליה מלינובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.