ציון יום הבטיחות בדרכים

לא, לא, חברת כנסת. גאה להיות גם חברת כנסת. אדוני היושב-ראש, זה לא עניין של מה בכך.

אל תשלח אותי לנורבגיה. בדיוק מה שרציתי להגיד.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה רבה לכל חבריי וחברותיי הרבים. אני צריכה להגיד בהתפעלות שרבות ורבים מחברות וחברי הכנסת – ואנחנו יודעות שלא בכל יום מיוחד יש רשימה כל כך ארוכה של דוברות ודוברים שמעלות הצעות לסדר-היום בהקשר הזה. ולכן תודה רבה. ואני יודעת, אם להתחיל מאמירה של חבר הכנסת איימן עודה והתשובה של אימאן ח'טיב בעצם: איימן עודה אמר, אני רוצה להיות שותף, ואמרה אימאן ח'טיב יאסין, יש לך הרבה שותפות ושותפים. ונדמה לי שהרשימה הארוכה הזאת של הדוברות והדוברים העידה על כך עדות ברורה מאוד מאוד.

אז קודם כול אני רוצה להגיד שנורא חשוב שהיום הזה מתקיים, ותודה לך, בועז טופורובסקי חברי – יושב לידו חבר הכנסת איתן גינזבורג, וציינתי היום בוועדה גם את בועז וגם את חבר הכנסת גינזבורג על הפעולה הקבועה, הרצופה והמשמעותית, שלך ושלך, בעניין הזה – שהיום הזה מצוין בכנסת. תמיד חשוב לעצור רגע ולהתרכז בנושא הזה. לא משנה כמה אנחנו נתקלות ונתקלים בזה ביום-יום ולא משנה כמה כל אחת ואחד מאיתנו, חבר הכנסת סופר, נתקלת בזה איפשהו בסביבה שלה – יש יום אחד שרגע את נעצרת וצריכה לתת דין וחשבון. והינה אנחנו כאן.

מאז שאני שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אני מקבלת באופן אישי מדי בוקר – סיפרתי הבוקר בוועדה – את הדיווח של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים על הנפגעות והנפגעים, ולא עלינו, על ההרוגות וההרוגים של היום הקודם. זה רגע כזה שגם מחדד את אחד מהיבטי החירום של מצב החירום הכללי שאנחנו נמצאות ונמצאים בו בתחום התחבורה במדינת ישראל; הדבר הזה עולה לנו בחיי אדם יקרים כל כך, ואנחנו מחויבות ומחויבים לעשות כל דבר כדי שלא נשלם את המחיר היקר הזה.

אני אגיד עוד מילה בכל זאת. היום בוועדה מנכ"לית משרד התחבורה מיכל פרנק, כשדיבר אלמן של אישה שנהרגה בתאונת דרכים, שיתפה את משתתפות ומשתתפי הדיון בכך שהיא עצמה יתומה מאימא שנהרגה בתאונת דרכים. זה ברור לכולן ולכולם שברגע שמנכ"לית משרד התחבורה מכירה על בשרה באופן הזה את המחיר הזה, אז מן הסתם זה נוכח בעבודה שלנו אולי אפילו עוד יותר מאשר רק בגלל המחויבות – "רק" במירכאות כפולות ומכופלות – העמוקה והיסודית שלי כמי שבאה לשרת את החברה הישראלית ולהתמודד עם הבעיות העמוקות של המדינה שלנו ושל החברה שלנו.

לכן אני רוצה להגיד שהדבר שמבחינתי הכי חשוב לציין באופן שבו משרד התחבורה בראשותי עומד להתמודד, או בעצם כבר מתמודד, עם סוגיית הבטיחות בדרכים, הוא שכל התקציב שלנו נבנה מתוך הסתכלות על בטיחות כחלק מובנה בתוך המחשבה על איך צריך להיראות תקציב המשרד לבטיחות בדרכים. זאת אומרת, המחשבה שיש בטיחות בדרכים בנפרד ותחבורה ציבורית בנפרד, כבישים בנפרד, רישוי רכב בנפרד וכן הלאה, היא מחשבה מוטעית, היא מחשבה מיושנת שמחלקת למחלקות כאילו כל אחת מהן עומדת בזכות עצמה, וזה ממש לא ככה. זאת אומרת, אם תיארה חברת הכנסת ג'ידא – ג'ידא אני יודעת להגיד, אבל אז אני מתבלבלת בשם המשפחה שלך, פדיחה נוראה מצידי. ג'ידא זועבי תיארה את ההזנחה הנוראה של התשתיות, אבל של כל סוגי התשתיות, לא רק הכביש אלא המדרכה, או יותר נכון האין-מדרכה, והתשתית לילדות וילדים למשחק. אם ההזנחה הזאת מביאה לכך שילדות וילדים נדרסים במספרים בלתי נסבלים מרוורס הכי בסיסי, אז את מבינה שחייבות וחייבים להסתכל על התמונה הכוללת ובאמת להבין שבטיחות נמצאת בכל החלטה ובכל ממד של ההבניה של עולם התחבורה שלנו. אז כמו שאמרתם בצדק, זה נמצא גם בחינוך, זה נמצא גם בתרבות הנהיגה, תרבות ההליכה והתרבות הבסיסית של התנהגות אנושית שלנו זו כלפי זה, זה כלפי זו. אבל על זה אולי נדבר בזמן אחר, נתרכז בתחבורה כרגע.

אני מסכימה עם אדוני חבר הכנסת עודה. אני מסכימה, המדינה היא בהחלט סוכנת מרכזית של שינוי. האמת היא שאפילו לא של שינוי; למדינה במידה רבה יש כוח שהיא מתווה בו את ההתנהגות של כל האזרחיות והאזרחים בכל מיני דרכים.

הינה האופן שבו אנחנו במשרד התחבורה מתכוונות לשנות את פני הדברים באופן עמוק: הדבר המרכזי הוא להבין שככל שיהיו פחות כלי רכב פרטיים על הכביש יהיו פחות נפגעות ונפגעים, נקודה. ההשקעה המסיבית והגדולה ביותר שלנו תהיה להוריד כלי רכב פרטיים מהכביש. זה ייעשה קודם כול על ידי היפוך של תפיסת העולם. אדוני היושב-ראש, עד היום תקציבי התחבורה במדינת ישראל תוכננו מתוך הסתכלות על הרכב הפרטי ועל כבישים שצריך לסלול כדי שהרכב הפרטי יוכל לנסוע בהם. ואנחנו ראינו שגם ברמה התחבורתית, ולא רק הבטיחותית, מהר מאוד כל כביש כזה שנסלל נסתם. פשוט נסתם. אנחנו הופכות לחלוטין את סדר העדיפויות, ואומרות שבראש נמצאים הולכות והולכי הרגל. הולכות והולכי רגל הם משתמשות ומשתמשי הדרך הפגיעים ביותר. הם הראשונות והראשונים להיפגע, והפגיעה בהם היא האנושה ביותר. לעומת זאת, אגב, בין נוסעות ונוסעי האוטובוס יש הכי פחות נפגעים, ולא כל שכן ברכבת או ברכבת הקלה או באמצעי הסעת המונים אחרים, שאותם אנחנו מתכוונות לחזק, להרבות, להוסיף, לדייק, לשפר, לשכלל ועוד.

אנחנו נוסיף בחמש השנים הקרובות 7.5 מיליארד שקל רק בסובסידיה, בשירות ממש, בכסף שמגיע לנוסעת ולנוסע, לכל אזרח ואזרחית שיבחרו להשתמש בתחבורה הציבורית, שאנחנו מאוד נשפר ונוסיף. הולכות והולכי הרגל זה כל אחד ואחת מאיתנו גם אם יש לנו רכב פרטי; כי בסוף, עם כל הכבוד, אנחנו יוצאות מהאוטו והולכות והולכים על הרגליים שלנו. אני רוצה שכל אחת ואחד מאיתנו תוכל ללכת לתחנת האוטובוס הקרובה, ושהיא תוכל מתחנת האוטובוס לנסוע באופניים, אולי, ולכן אנחנו נשקיע 2 מיליארד שקל בסלילה של שבילי אופניים, בהשקעה בתרבות של רכיבה על אופניים ובהגנה על רוכבות ורוכבי אופניים ובהפרדה שלהם מכלי הרכב הכבדים.

כאן אני מגיעה לסוגיה שהזכיר גם חבר הכנסת יעקב אשר, שאגב הגיש הצעת חוק בעניין הסדרת הכלים שנדבר עליהם עכשיו, הכלים החשמליים הקלים, זאת אומרת האופניים החשמליים והקורקינטים, כל ההמצאות החדשות-יחסית האלה, שהן באמת לא מוסדרות. הן באמת פותרות בעיה מצד אחד, אבל מצד שני יוצרות בעיה גדולה מאוד, והפגיעה שלהן בהולכות והולכי רגל היא פגיעה לא מבוטלת. אז גם יעקב אשר הגיש הצעת חוק, שאנחנו בוחנים אותה במשרד, על אופן הרישוי של הכלים האלה – – –

חד-משמעית.

אולי זאת ההזדמנות.

אבל צריך להגיד שגם עכשיו אנחנו בחירום.

אדוני היושב-ראש, צריך לומר שאנחנו עכשיו במצב חירום. ההצעה שאתה מעלה היא הצעה שאנחנו בהחלט בוחנות ובוחנים אם יש דרך להפוך אותה למשהו מעשי ולמשהו אטרקטיבי לאזרחיות ואזרחי ישראל.

אבל אני באמת חושבת שלפני שנעשה את זה – או במקביל – אנחנו חייבות וחייבים לשנות את התשתיות באופן שישנו את ההתנהגות של האזרחיות והאזרחים, אבל שבאמת יספקו להם הגנה. אם אנחנו מדברות ומדברים פה כל הזמן על הנפגעות והנפגעים, אז אין שאלה: ככל שיהיו פחות כלי רכב יהיו פחות נפגעות ונפגעים; ככל שהכלים הקלים, האופניים והולכות והולכי רגל יהיו מופרדים באופן אפקטיבי מהכלים הכבדים יהיו לנו פחות נפגעות והרוגים. ככל שיהיו לנו יותר ויותר דרכים לנסוע בצורה בטוחה, לעבור את המעבר הבטוח מהליכה ברגל לאופניים, לאוטובוס או לרכבת, או אפילו לאוטו שחונה באיזה חניון, אבל הדרך תהיה כזאת שאת לא בסכנת דריסה בדרך, יהיו לנו פחות ופחות נפגעות ונפגעים. וזאת המטרה של התקציב הזה, מעבר להורדת העומסים: לספק דרך בטוחה לכל משתמשת ומשתמש בדרך.

אני מתלבטת, אדוני היושב-ראש, ברשותך, אם להתחיל ולפרט כאן כל מיני תקציבים ספציפיים, למשל לדבר כמו תחזוקת כבישים. אחד הדברים המרכזיים זה שיש כבישים שנסללים, אבל עם השנים הם נשחקים, ואז הם הופכים – תיארו פה בורות בכביש למשל וסתם כל מיני תקלות ומפגעים, אז אנחנו הקצינו סכום מאוד גדול של כמעט 1.5 מיליארד ש"ח לתחזוקה של כבישים.

אני רוצה לספר לכם על דבר, שהוא דבר שלי, כחברת כנסת, הייתה אפילו הצעת חוק כזאת, וסוף-סוף עכשיו אני יכולה לממש את זה. אנחנו נעשה מפרצי התרעננות בכבישים הבין-עירוניים. מדהים אותי, תמיד הדהים אותי, שאין היום במדינת ישראל – כל כך הרבה סיבות יש לפעמים שצריך לעצור בדרך: את עייפה, חשה לא טוב, הילדות והילדים בוכים, את צריכה רגע לסמס משהו, את רוצה לבדוק.

היום זאת סכנת נפשות. אסור לעצור בשוליים, ובצדק, אבל אין מקום לעצור.

אנחנו עומדות ועומדים – ואנחנו הקצינו לזה עשרות מיליונים – לעשות בכבישים הבין-עירוניים שלנו כל כמה קילומטרים מקום, ולא פחות חשוב, אגב, מפרצים שיהיו גדולים מספיק כדי שמשאיות וכלי רכב מסחריים יוכלו לעצור בהם. כי אנחנו יודעות ויודעים שכלי רכב מסחריים הם אחד הגורמים שמסכנים ומסוכנים בכביש, ונהגים של כלי רכב מסחריים זקוקים עוד יותר אולי להפסקות האלה ולמקומות שבהם הם יכולים להתרענן, משום שהם נוסעים ימים שלמים בתנאים לא פשוטים. אז אנחנו נעשה את המפרצים האלה גם בשבילם.

דבר נוסף, אדוני היושב-ראש וחבריי וחברותיי היקרים, אנחנו נשקיע הרבה מאוד כסף בבניית מסופים לתחבורה ציבורית, שבהם – ולא רק בהם, אלא יותר – יהיו מקומות לנהגי ולנהגות אוטובוס לנוח ולהתרענן. אחד הדברים הקשים ביותר לנהג ונהגת אוטובוס בעבודה זה שאין להם תנאים בסיסיים מינימליים אנושיים של כבוד אנושי, שבהם הם יכולים שנייה רגע לעשות את ההפסקה – שאגב מגיעה להם בחוק, והיא גם נדרשת בשביל הבטיחות של כל אלה שהם מסיעות ומסיעים אותם, אבל גם כל אלה שנוסעים מולם בכביש.

אני יכולה לתת הרבה מאוד דוגמאות נוספות. אגב, השקעה אדירה בחברה הערבית, חברת הכנסת ג'ידא זועבי וחבר הכנסת עודה וחברת הכנסת אימאן יאסין, שהתייחסו לכך. 3 מיליארד שקלים יושקעו בתשתיות בחברה הערבית. הממשלה הזאת, במסגרת התוכנית ההיסטורית שהיא השיקה – וחבר הכנסת עודה, אני חייבת להגיד לך שככל שאני מסכימה שזה לא שפתרנו את כל הבעיות והשוויון לא כאן עדיין, כמו שהשוויון המגדרי גם כן עדיין לא כאן – –

– – אז שינוי – אי-אפשר להגיד שאין. יש שינוי. השינוי בא לידי ביטוי גם בתוכנית הזאת עם המספר האדיר הזה של המיליארדים, 32 מיליארד בחמש שנים, שיושקעו באמת בכל תחומי החיים של החברה הערבית. רק במשרד התחבורה יש 3 מיליארד ש"ח, וחוץ מ-3 מיליארד השקלים האלה יש תוכנית שהיא כבר בביצוע בנתיבי איילון, חברת נתיבי איילון, שהיא תחת משרד התחבורה, שממפה את הרשויות עצמן. היא כבר מיפתה כמעט חצי מהרשויות הערביות ובוחרת יחד עם אנשי הציבור ויחד עם האנשים המרכזיים בכל רשות את הפרויקטים הכי – איך אני אגיד, גם לפי סדר חשיבות, גם לפי סדר דחיפות, ותשקיע הרבה מאוד בשדרוג כל התשתיות בערים האלה.

אנחנו נשקיע 140 מיליון שקלים בהסברה בחברה הערבית לעניין חינוך תעבורתי. אני שותפה לחזון. נמצאת פה שרת החינוך, חברתי, וכבר דיברתי איתה על זה דיבור ראשוני, אבל זה ייקח לנו עוד זמן, אולי לתקציב הבא. אני שותפה לחזון של הטמעה מאוד מאוד עמוקה של חינוך תעבורתי, חינוך של התנהלות בדרך מגיל מאוד צעיר בתוך מערכת החינוך. אני מאוד מאוד מקווה ומאמינה שנוכל לעשות את זה. יש הרבה דרכים לעשות את זה.

בכל מקרה, יש הרבה דברים שהרבה זמן מחכים להם, דברים, אדוני היושב-ראש, שנשמעים כאילו מילים משעממות ומסובכות כאלה. טכוגרף, אוקיי? הקופסה השחורה הזאת שתהיה באוטובוסים ובמשאיות ותיתן לנו אינפורמציה.

הקודם.

אנחנו ממש הקצינו כסף לדיגיטלי על מנת – נחזיק אצבעות – שבסוף שנת 2022 הוא ייכנס לפעולה, הטכוגרף הדיגיטלי, שבאמת יעקוב באופן אמיתי, ייתן לנו אינפורמציה גם על הנהיגה וגם על המצב של כלי הרכב הכבדים והאוטובוסים, וזה דבר שללא ספק יציל חיים. משרד התחבורה גם עובד על תוכנית שתוריד מהכבישים, במידת האפשר, את המטענים הכבדים בשעות היום ובשעות העומס, כמו שראינו שנחסם כביש מס' 1 לארבע שעות בגלל משאית עם טרקטור עליה שנתקעה בגשר.

בקיצור, כמו שאתן מבינות ומבינים, יש לי רשימות ארוכות. ואולי רק אסיים בדבר אחד אחרון. אנחנו הסטנו, כמו שאמרתי, את כל תשומת הלב, את כל כובד הראש, את כל החשיבות בתקציב מכלי הרכב הפרטיים, להולכות והולכי הרגל, לכלים קלים, לתחבורה הציבורית. ולכן אנחנו נשקיע פחות בסלילת כבישים ויותר, הרבה הרבה הרבה הרבה יותר, בכל אלה. מה שכן נשקיע בכבישים – אנחנו מתעדפות ומתעדפים בצורה מובהקת קודם כול כבישים מסוכנים ומוקדי סיכון, אחר כך כבישים שהם תשתית לתחבורה ציבורית, ובסוף – או לא בסוף, במקביל – כבישים שנדרשים כדי להגיע לכל המקומות שאין אליהם גישה. דיבר חבר כנסת מאיר הלוי על כביש מס' 90, שייכנס ב-2022 לתכנון וב-2023 לביצוע; כביש 65, החלק הצפוני, שהוא חלק נדרש מאוד גם מבחינת נגישות וגם מבחינת מסוכנות, גם הוא יתחיל להיות – אדוני היושב-ראש, שלום, התחלפת.

אז כביש 65 צפון – אנחנו נתחיל כבר עכשיו לממן את התכנון והביצוע העתידיים שלו. זה פרויקט מאוד מאוד גדול, אז נצטרך לקחת אותו בחתיכות, אבל הוא יקרה. אבל כבר נכנסו לעבודה כביש 66, כביש 55, וגם כבישים אחרים, קטנים יותר. גם מישהי הזכירה כאן – אני עכשיו לא זוכרת מי הזכירה את הפניות שמאלה שמאלה, שהן באמת אחד הדברים שאנחנו בכל מקרה תקצבנו כבר ב-100 מיליון ש"ח השנה, אבל אנחנו מחפשות דרך לקצר את מספר השנים שזה ייקח ולהביא יותר כסף כמה שיותר מהר כדי לעשות אותם.

לסיכום, חברותיי וחבריי, אני באמת אגיד שאני חושבת שאנחנו חייבות וחייבים להסתכל על המכלול ולעבוד ביחד כדי לחסוך חיים וכדי שבאמת הדרכים שלנו יהיו בטוחות לכולנו בכל מובן שהוא. תודה רבה.

להישאר?

אני אביא את התשובות ואחזור.

השרה רוצה להגיד רק דבר אחרון: שהיא רוצה להודות לחבר הכנסת טופורובסקי, שהאיר את עיניי בעניין הזה של המעקות. גם כן הזכירה את זה בדבריה מישהי, אחת מחברות הכנסת, היום – המעקות האלה של גדרות ההפרדה, שמסוכנים כל כך לרוכבי האופנוע. באמת חבר הכנסת טופורובסקי הוא זה שהפנה את תשומת ליבי ובזכותו למדתי על הדבר הזה, ובאמת יכולנו להביא בעזרתו כסף כדי לטפל בזה, באמת הידד.