מי אמר? מי אמר עוודה? בשפה הספרותית עוודָה, כלומר, שיבה, זכות השיבה. היזהרו. ובסלנג עודֶה.
כן, כן. כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני מאוד מסכים עם ג'ידא רינאוי בקשר לסיבות ולמאפיינים, ובתמונה הכוללת אין ספק שהמצב במדינת ישראל מאוד קשה, הוא פי שלושה יותר ממדינות ה-OECD, וזה דבר שאמור להיות הכי חשוב לכולנו, יהודים כערבים. חשבתי לתומי ששנת הקורונה תלמד אותנו על חשיבות שותפות הגורל, שזה לא יהודים וערבים, ואפילו אחד יכול להדביק את השני. אותו דבר בתאונת דרכים: אחד יכול לפגוע בשני. לכן מהמקום הכי בסיסי זו סוגיה של כולנו, ואם ציבור כזה ייפגע, אז הציבור השני מן הסתם ייפגע. לכן אני פונה לשרת התחבורה ואומר לה – ומבחינתי זה המשפט הראשון וגם האחרון: אני מבקש להיות שותף, שותף למאבק. מרב מיכאלי, אום אורי, אום אורי, איפה את נמצאת עכשיו?
אני מבקש להיות – – –
אני מבקש להיות שותף לגמרי במאבק הכי צודק נגד תאונות דרכים.
אני רוצה להגיד משהו על הציבור הערבי. תגידו לי אם זה נכון או לא נכון. האם יש קו שמחבר בין אחוז הנפגעים הערבים בתאונות דרכים ובתאונות בניין, ובין פשיעה, ובין סגירת התיק של יעקוב אבו אלקיעאן בבית המשפט העליון לפני כמה ימים, ובין אי-הגשת כתב אישום נגד הרוצח של מוסא חסונה במאורעות מאי לפני כמה חודשים, ובין חברתנו עאידה תומא שתעלה פה מחר לדבר על הטבח בכפר קאסם ולהגיד איפה האשמים, וזה שבאוקטובר 2000 יש הרוגים אבל אין אשמים – האם יש קו מחבר, שאומר שכשהנהרגים הם ערבים אז בין שהאשם ישיר ובין שהאשם פחות-ישיר אין פענוח, אין חשיבות מרבית בקרב הממשלה? אני חושב שכן. כן, יש קו מחבר. הרי הערבים הם שקופים. אני רואה את הקו המחבר הזה, ואני חושב שצריך שינוי תודעה טוטלי בהתייחסות לאזרחים הערבים. להפסיק עם התפיסה של: אה, הם נשארו פה, הם נשארו – הסמוטריץ' הזה אמר שבן-גוריון לא סיים את העבודה שלו, אז הם נשארו, אז צריך לנהל אותם. התפיסה צריכה להיות אחרת לגמרי: הם אזרחים בזכות וצריך לעשות את הכול, כי טובתם היא טובת החברה בכלל וטובת המדינה בכלל. זהו הדבר העיקרי.
ג'ידא, אמרתי שאני מסכים עם החלק הראשון, אבל אני לא מסכים עם החלק השני. אמרת שיש פה ממשלת שינוי. אני לא רואה את הדבר הזה. אני באמת לא רואה את הדבר הזה. אני רואה שנתניהו לא נמצא אבל המדיניות שלו עדיין קיימת, עדיין קיימת. למה אני אומר את זה? הייתה תקופה, בתקופת ממשלת רבין, שהאמת – הרגשנו בשינוי מסוים. אין ספק בזה. אנחנו האזרחים הערבים הרגשנו שיש שינוי בגישה. אבל בממשלה הנוכחית אני לא מרגיש. למה? כי אני רואה שיש גזענים שאומרים: יש לנו את הקבוצה של הערבים, אנחנו נאלצים ללכת איתם מסיבות קואליציוניות, אחרת אין לנו ממשלה, אבל במידה שיקפצו ארבעה מהליכוד, או אולי נשכנע את ליברמן לקחת מישהו מהחרדים, אני לא יודע מה, אז אפשר ללכת ולהמשיך בדרכנו. אין שינוי עמוק בתודעה. אין, אין. אני לא רואה את זה.
אני מסכם. מבחינתי, כבוד השרה, אני רוצה להיות שותף במאבק נגד תאונות דרכים. תודה רבה.
477 מילים של איימן עודה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.