קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
השעה 03:30 וכולם פה תוקפים את ממשלת הריפוי והאיחוי. ואני אומרת לכם, חברים יקרים שלי, אתם טועים. אנחנו צריכים לעמוד להגיד להם שאפו. שאפו לכם. שאפו על הדורסנות, שאפו על התקדימים, שאפו על השקרים, שאפו על התרגילים.
ולמה אני אומרת שאפו, דודי? בדיוק דיברנו על זה, דודי אמסלם. כי אנחנו היינו צריכים לעשות את זה בזמננו. אבל מה אנחנו עשינו? אנחנו כיבדנו, אנחנו התנהלנו בצורה תקינה, אנחנו היינו פיירים, לא חמדנים, לא חזירים. אבל אתם מרשים לעצמכם לעשות דברים. אני חברת כנסת לא הרבה זמן, בסך הכול חברת כנסת צעירה, ואני רואה דברים שלא חלמתי שאני אראה. ב-24:00 מכנסים ועדה מסדרת כשאין שום דבר דחוף, ואנחנו פה בהצבעות. מונעים מאיתנו את הזכות הדמוקרטית שלנו לדבר בזמן שלנו כדי ללכת להצבעות. דבר שמעולם לא היה.
אבל בסדר, אתם הרי הדמוקרטים הגדולים, שעכשיו מתגלים בסתימת הפיות הכי גדולה שלכם, הכי נאורה שלכם. אבל למה לא? אתם הרי מחובקים על ידי תקשורת שמחבקת אתכם כל כך חזק שזה הרי חונק. פתאום אנחנו רואים בכל מקום כתבות: הקואליציה היפה, איך הם מכינים עוגות, איך הם הולכים לים, יוצאים מהים, ככה, חסונים ויפים. ואנחנו? עושים עלינו כתבות, גלית – הינה, אני נזכרת – על ההתלהמות שלנו, על הצעקות שלנו, על הדיבור הלא-יפה שלנו. כשמה אנחנו מנסים לעשות? רק לדבר בקול העם – קול בקו"ף – שאנחנו מייצגים.
אבל השיא היה כשהם מעיזים לעשות קמפיין בגיבוי התקשורת מהשמאל, כשאנחנו מהימין, אנחנו לא אחראים אם אנחנו לא תומכים בחוק האזרחות. אנחנו. אנחנו. אחרי שהם הקימו ממשלה עם ראש הממשלה בפועל מנסור עבאס – ובאמת, עוד פעם שאפו, איך הצלחתם להביא ראש ממשלה ממפלגה ערבית ככה מתחת לרדאר של כולם – אנחנו צריכים להיות עלה התאנה שלהם ולבוא ולהציל אותם. אז אני אומרת ככה, אנחנו לא ניתן לכם רשת ביטחון. ואני אומרת גם לכל מי שצופה בי עכשיו: אם אתם רוצים אופוזיציה לוחמת, כזאת שתפיל את הממשלה הרעה והמסוכנת הזאת, אז הגיע הזמן שלא נהיה עלה תאנה, בטח לא של ממשלת שמאל כזאת קיצונית ומסוכנת. אנחנו אפילו לא יודעים עוד מה מחכה לנו.
עכשיו, אם אתם חושבים שזה ייגמר בוועדה המסדרת הזאת, אני ממליצה לכם להבין שאנחנו הולכים לקבל סתימת פיות כזאת שלא חלמנו עליה.
צמצמום ועדות, הוצאה שלנו מהמליאות. אני, בחיים שלי לא הוציאו אותי 20 פעם ביום אחד, בחיים לא קרה לי דבר כזה – –
387 מילים של מאי גולן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.