קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
בליל השבעת הממשלה, לאחר שהכנסת, ברוב של 60 נגד 59, אישרה את הממשלה, פרצו חגיגות שמחה בתל אביב בכיכר מלכי ישראל.
כיכר רבין. אני תוהה, ניסיתי לתהות, מה קרה?
מי היו החוגגים? חיפשתי שם. אולי אנשי הציונות הדתית, אנשי כיפות סרוגות. שום דבר. ראית אנשי שמאל, תנועת הדגלים השחורים. ואני שואל, שמחה זו מה היא עושה? על מה השמחה? הרי הכנסת השביעה באותו לילה ממשלה בראשותו של איש שהוא ימינה מבנימין נתניהו.
מה פירוש? זו האמת, ימינה מנתניהו. הליכוד הוא מרכז לעומת ימינה.
לכאורה, אוקיי. הורדתם את נתניהו, הבאתם ראש ממשלה יותר ימני מנתניהו, ואתם, אנשי השמאל והשמאל הקיצוני, פורצים בשמחה בתל אביב, בכיכר רבין, וחוגגים: ניצחנו. אז רגע, מי טועה כאן? הכנסת טעתה? הם טועים?
לא, חברים, הם לא טועים, הם יודעים בדיוק. נכון, הם ויתרו כביכול, ויתור לטווח הקצר. הם יודעים שמינו ראש ממשלה עם שישה מנדטים, שכעת אין לו דרך חזרה, הוא למעשה שבוי בשבי מוחלט. אין דרך לאיפה ללכת, לא ימינה ולא שמאלה. הוא חייב להישמע עכשיו לכל מה שיגידו לו. הוא וחבריו, אין להם לאיפה ללכת. לאיפה? הם ילכו לבחירות?
עם החוק הזה שהצבענו עליו קודם – הוא גם לא יכול. אם הוא מפיל, הוא לא יכול ללכת לממשלה אחרת. הם גם סגרו אותו בזה. לכן הם חגגו. עכשיו אני מבין חגיגה זו מה היא עושה. נכון, כביכול יש ראש ממשלה שהוא מימינה, אבל למעשה הם יודעים: אין שום סיכוי בעולם לשמאל לקבל את הממשלה. אם נספור בצורה אמיתית, בבניין הזה עכשיו יושבים למעלה מ-70 חברי כנסת, שבאים מקהל ימני שבחר בהם. לא צריך לעשות את החשבון, אתם יודעים לבד. אם מורידים את המפלגות הלא-יהודיות, יש 35 מנדטים שהצביעו למפלגות מרכז-שמאל. זה החשבון, זו חלוקת הכוחות. והפלא הוא שאותם שמייצגים את ה-70 וכמה מנדטים יושבים באופוזיציה, ואותם שמייצגים 35 מנדטים יושבים בקואליציה ובממשלה הגדולה הזאת. עולם הפוך ראיתי. לכן החגיגה בכיכר רבין. זאת האמת לאמיתה.
מי שנתן להם את זה, ומי ששיתף איתם פעולה בזה, אלה אותם אלה שלקחו את הקולות של הימין ונתנו את השלטון לממשלת שמאל, כשהם ידעו שאפשר להקים ממשלת ימין של 65 מנדטים מינימום – אם לא יותר בהמשך – והכול בגלל התאווה לשלטון. לקחת את השלטון ולהיות ראש ממשלה. תאוות השנאה – להושיב את הליכוד ואת נתניהו ואת החרדים באופוזיציה. תודה.
363 מילים של אריה מכלוף דרעי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.