קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני יושב-ראש הכנסת. אני רוצה לקחת אתכם אל שנת 1993. ברחוב בלפור בירושלים מתרחשות הפגנות למכביר. מי שיושב בתוך המעון הוא ראש הממשלה מר יצחק רבין ז"ל. המשטרה מחליטה להגביל את ההפגנות. בית המשפט מחליט שהמשטרה צודקת. הם מחליטים להוריד את עוצמת הווליום של ההפגנות, להגביל את השעות של ההפגנות, עד השעה 21:30, להרחיק את המפגינים כמעט חצי קילומטר מהמעון. וכך אומרים שופטינו הנכבדים בבג"ץ: זכות ההפגנה איננה מוחלטת, "יש לאזן אותה עם זכות הפרטיות של ראש הממשלה, של בני ביתו ושכניו", וכן משיקולים של שלום הציבור.
לפני שנה בדיוק מתרחש תסריט דומה בזמן המגפה המסוכנת ביותר ב-100 השנים האחרונות: הפגנות שבהן זמבורות, חצוצרות, מיצגים אומנותיים, בלונים מתנפחים עם כיתוב מיזוגני, תופים, נשים עירומות, מסננות על הראש, טקסים שנראים כמעט פגאניים, התערטלות, עשיית צרכים ברחובות. ברחוב בלפור דרים אותם השכנים בדיוק. חלקם ניצולי שואה – אנשים מבוגרים מאוד, חלקם אימהות צעירות, שמתקשות להרדים את הילדים משך לילה שלם. השכנים פונים למשטרה, השכנים עותרים לבג"ץ.
אך ראו זה פלא, לא אותה משטרה ולא אותו בג"ץ. זוכרים את הזכות לפרטיות של ראש הממשלה ושל בני משפחתו, את הזכות של השכנים לשקט? את השקט הציבורי זוכרים? זה היה ב-1993; לגבי נתניהו, חיים אחרים, בית משפט אחר, משטרה חדשה, חוק חדש. וכך אומר בג"ץ: יש לתת חשיבות לחופש הביטוי, "דווקא בתקופה של התמודדות עם מצב חירום יש מקום למתן חשיבות להגנה על זכויות האדם והדמוקרטיה". שימו לב, זכויות האדם והדמוקרטיה קצת פחות חשובות כשיש ראש ממשלה מהשמאל; זכויות האדם והדמוקרטיה חשובות יותר מהשכנים, יותר מרווחתו של ראש הממשלה, אפילו יותר ממגפה מידבקת, כשמדובר בראש ממשלה מהימין.
ואנחנו עוברים לאמש. השנה היא שנת 2021. ראש ממששת המנדטים מאותרג על ידי התקשורת, מאותרג על ידי הפרקליטות, מאותרג על ידי המשטרה ומאותרג על ידי בג"ץ. שימו לב להחלטה שיצאה אך אמש, וזה הדיווח: משטרת ישראל מגבשת מתווה להפגנות ליד ביתו של בנט ברעננה, יומיים בלבד בשבוע ואיסור על רעש בלתי סביר. אז קודם כול, מזל טוב לראש ממששת המנדטים.
אם יש הוכחה לכך שעברת באופן סופי לשמאל הרי שזה האתרוג הזה של בג"ץ. ודבר שני, אני – רק במשפט אחרון – –
– – אני מציעה שנפסיק להעמיד פנים שישראל היא מדינה דמוקרטית. היא איננה, היא מדינת השמאל. כל מה שנותנים לשמאל, הימין רק יכול לחלום עליו.
367 מילים של גלית דיסטל אטבריאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.